קנס למנהלת כ"א שהיתה מעורבת בפיטורי עובדת הרה

העובדות --------- ג'וניור אשדוד בע"מ (להלן: "המעבידה"), הינה חברה העוסקת בייצור ומכירה של בגדים ונעליים. נירה בן זקן שימשה כמנהלת כוח אדם (להלן: "מנהלת כוח אדם") במעבידה. מרים כרמי (להלן: "מנהלת החנות"), ניהלה את החנות.

גב' נטלי קופף (להלן: "העובדת"), הועסקה במעבידה מיום 13.11.2002 ועד ליום 10.5.2003.

לטענת משרד התמ"ת, ביום 5.5.2003 הודיעה העובדת למנהלת החנות, כי היא הרה. באותו היום הודיעה מנהלת החנות לעובדת, כי היא מפוטרת. העובדת הופיעה לעבודה ביום 8.5.2003, משמרתה האחרונה, בה נמסר לעובדת מכתב פיטורים עם מועד רטרואקטיבי מיום 5.5.2003, ונטען בפניה, בעל פה בלבד, כי פיטוריה הנם בשל צמצומים בכוח אדם.

לטענת משרד התמ"ת, המניע האמיתי לפיטורי העובדת הנו היות העובדת בהריון, ומאחר וותק העובדת במקום העבודה היה בסמוך לחצי שנה, מיהרו המעבידה, באמצעות מנהלת כוח האדם ומנהלת החנות (להלן: "המנהלות") לפטרה, זאת על מנת לא להיזקק להיתר פיטורים.

לטענת המעבידה והמנהלות, העובדת פוטרה לאחר שנתפסה מועלת בכספי המעבידה, כאשר הגיעה למעבידה שלא במהלך שעות המשמרת שלה אולם החתימה כרטיס עבודה. עוד נטען, כי לא הוכח, שהעובדת פוטרה בהיותה הרה, לא נבדק על ידי מפקחי משרד התמ"ת הקשר בין הפיטורים להריון ומדובר בעלילה אותה רקמה העובדת כנגד החנות.

הכרעת הדין ----------- חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון") נועד, בין השאר, להגן על נשים בהריון, אשר מעסיקים מבקשים להביא לסיום עבודתן רק בשל היותן בהריון. הדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר במעסיקים, אשר עוטים כסות של סיום עבודה, שהוא לכאורה מוצדק.

בית הדין קבע, כי בהסתמך על חומר הראיות והעדויות, פיטוריה של העובדת נעשו בשל הריונה ובניגוד לחוק השוויון. בית הדין סמך החלטתו על כך, שבשיחת הטלפון לא נאמר לעובדת, כי הסיבה לפיטוריה היא קיצוץ בכוח אדם, או לחילופין מעילה בכספי החברה.

בית הדין ציין, כי אף אם טענתן של המעבידה והמנהלות, לפיה "מעילת העובדת בחנות" היתה נכונה, לא נערך עם העובדת כל ברור בנושא. אילו היה נערך ברור, היה עולה, כי העובדת טעתה לחשוב, שהיא עובדת משמרת בוקר במקום אחר הצהריים, ועובדת נוספת, אשר טעתה כמו העובדת, לא פוטרה בשל כך מעבודתה.

לעניין הסמיכות, בין מועד הפיטורים למועד בו יש צורך בהיתר לפיטורים בהתאם לחוק עבודת נשים, קבע בית הדין, כי סמיכות הזמנים אינה מקרית, וזאת במקום בו הוכח, כי אין סיבה אחרת לפיטורי העובדת זולת הריונה. בית הדין ציין, כי אלמלא ניתן לעובדת ביום 8.5.2003, מכתב פיטורים רטרואקטיבי מיום 5.5.2003, הרי שפיטורי העובדת (כולל 5 ימי הודעה מוקדמת) היו נכנסים לתוקף ביום 10.5.2003, ואז היה צורך בקבלת היתר לפיטוריה בהתאם לחוק עבודת נשים, שכן מדובר בוותק של חצי שנה.

לאור האמור, קבע בית הדין, כי פיטוריה של העובדת נעשו תוך שרירות לב ובמטרה להסתיר את המניעים האמיתיים והפסולים של המעבידה והמנהלות, שעניינם פיטורי עובדת מחמת הריונה. אף התרשמותו של בית הדין, כי בלא מעט מקרים המנהלות לא שיתפו פעולה עם מפקחת משרד התמ"ת, הקשו על האפשרות לחקור את עובדות החנות ואף פיטרו עובדות אשר "שיתפו פעולה" עם משרד התמ"ת, יש בה כדי ללמד על רצונן לחפות על המניע הפסול לפיטורי העובדת.

סעיף 16 לחוק השוויון קובע, כי "נעברה עבירה לפי החוק בידי חבר בני אדם, רואים כאחראי לה גם כל שותף...או פקיד אחראי של אותו חבר, ואפשר להביאו לדין כאילו הוא עבר את העבירה, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט כל האמצעים הנאותים למניעתה".

בית הדין קבע כי מנהלת כוח האדם, היתה מעורבת בהחלטת פיטורי העובדת וידעה על המניעים האמיתיים לפיטורים. משכך, הרשיע בית הדין את מנהלת כוח האדם כ"פקיד אחראי", בהתאם לאמור בסעיף 16 לחוק השוויון, והשית עליה קנס בסך של 10,000 ש"ח, והתחייבות להימנע מביצוע עבירות דומות במשך 3 שנים.

בנוסף, פסק בית הדין, כי שלושת המעבידה והמנהלות תשלמנה לעובדת ביחד ולחוד, סך של 27,000 ש"ח בגין הפסד השכר שנגרם לעובדת עד ללידה, הפסד דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי, הפסד שכר עבודה של 45 יום שלאחר חופשת הלידה ופיצוי בגין עוגמת נפש.

הביטוח הלאומי הוא מרכיב בסיסי ביישומה של מדינת רווחה, ולו שתי מטרות עיקריות: לספק לאזרח פרנסה בתקופות שאינו מסוגל לפרנס את עצמו, באופן זמני או קבוע: בעת אבטלה, פגיעה בעבודה, לידה ועוד. בישראל נכלל בקטגוריה זו גם שירות מילואים. להבטיח רמת חיים מינימלית הולמת (הבטחת הכנסה), כך שימנע מצב של עוני. המעביד פטור מלשלם שכר לעובדת הנמצאת בחופשת לידה. כתחליף למשכורת זו מקבלת העובדת דמי-לידה מהמוסד לביטוח-לאומי, במסגרת ענף ביטוח אימהות. הזכאות לדמי לידה מותנית בכך ששולמו בעד היולדת דמי ביטוח-לאומי לפי שכרה כעובדת שכירה או לפי הכנסתה כעובדת עצמאית פרק זמן הנדרש בחוק. הודעה מראש על פיטורין, שחייב מעביד לתת לעובד, או הודעה על התפטרות שחייב עובד לתת למעביד. מטרת ההודעה לאפשר למעביד או לעובד תקופת התארגנות, מציאת מחליף או עבודה חלופית. תקופת ההודעה המוקדמת תלויה בוותק של העובד, ומעוגנת בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א - 2001. פיטורים שנעשו בניגוד להוראה האוסרת אותם. מקורות אחדים הופכים פיטורים לפיטורים שלא כדין: הוראה מפורשת בחוק, למשל פיטוריה של עובדת הנמצאת בחופשת לידה. הוראה בהסכם קיבוצי, המגבילה את זכותו של המעביד לפטר, כגון הוראה המחייבת היוועצות בוועד העובדים קודם לפיטורים. פיטורים שרירותיים, המנוגדים לחובת תום הלב החלה על המעביד. בעקבות פיטורים שלא כדין רשאי בית הדין לעבודה לתת צו עשה להחזרת העובד לעבודתו, או לקבוע פיצוי לעובד בהתאם לנזק שנגרם לו.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".