חבות מס ערך מוסף על כספים שניתנו בהסכם פשרה

שאלה: נישום א' תובע מנישום ב' סכום כסף שהוא [נישום ב'] חייב לו [כדוגמה:] 300,000 ש"ח. לבסוף נישום א' ונישום ב' מגיעים לפשרה בפסק דין, שלפיו נישום ב' ישלם לנישום א' 150,000 ש"ח. בפסק הדין נאמר, כי התובע מסכים כי אם ישולמו לו [לתובע] 150,000 ש"ח - יראה התובע את החוב כמסולק במלואו. מצוין בפסק דין, כי פסק דין זה חותם את כל היריבויות בין הצדדים, וכי מלבד המובא בפסק הדין הזה אין לשני הצדדים כל דרישה או טענה או תביעה זה כלפי זה ללא יוצא מן הכלל. כתוצאה מהסכם הפשרה יש לתובע גירעון בסך 150,000 ש"ח, אשר עליו הוא מבקש מהשלטונות כי הוא יוכר כחוב אבוד. האם התובע יכול להוציא חשבונית זיכוי ולהעביר את המע"מ מ"מע"מ עסקאות" שהיה אצלו ל"מע"מ תשומות"; ובכך, למעשה, להעביר את המע"מ מהתובע לנתבע, וזאת מעבר ל-150,000 הש"ח ששולם לו ובקשר להסכם התביעה ? תשובה: ראשית. התשובה כאן מושבת בהנחה הבסיסית, כי בתחילה התקיימה בין הצדדים "עסקה" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "חוק מע"מ"], וכי עסקה זו דווחה לרשויות מע"מ בדוח התקופתי של נישום א'. שנית. מנתוני פניית השואלים לא ברור מה מרכיב את סכום התביעה בסך 300,000 ש"ח [?]; האם סכום זה כולל גם פיצויים על עוגמת נפש [?]; ואולי הוא כולל גם פיצויים על אובדן רווחים עתידי [?]. ועוד שאלות: האם סכום התביעה מורכב רק ממחיר העסקה המקורי (לדוגמה: נישום א' מכר טובין לנישום ב' ב-300,000 ש"ח, ונישום ב' לא שילם לו סך זה) [?]; וזאת, גם בנוגע לסכום הפשרה שאליו הגיעו הצדדים [?]. במאמר מוסגר מוער בזה, כי לא כל פיצוי אשר מקבל עוסק חייב במע"מ. כך, לדוגמה, פיצוי על אובדן רווחים עתידי אינו חייב במע"מ (ראה פסק דין ע"ש 143/89, מבנה פלס בע"מ נ' מנהל המכס). בכל אופן - בתשובתי אני יוצא מן ההנחה, שכל סכום התביעה שהוא בסך 300,000 ש"ח, ושכל סכום הפשרה שאליו הגיעו הצדדים בסך 150,000 ש"ח - הם רכיבים הטעונים תשלום מע"מ בעבורם. לגופו של עניין: סעיף 7 לחוק מע"מ קובע את הכלל הבסיסי בדבר מחירה של עסקה: הוא "התמורה שהוסכם עליה". במילים אחרות - אני מניח, שהצדדים הסכימו ביניהם, כי מחירה של העסקה הוא 300,000 ש"ח; ובהתאם לזאת, דווח לרשויות מע"מ. ברם, נתגלע בין הצדדים סכסוך, שבעקבותיו לא קיבל המוכר את מלוא התמורה כפי שהוסכם ביניהם, ולכן הוא פנה לערכאות משפטיות, ואלה פסקו לטובתו 150,000 ש"ח (בית המשפט אישר את הסכם הפשרה בין הצדדים). כיצד נתון זה משפיע על מחיר העסקה לעניין מע"מ [?]. מבחינה כלכלית אין תימה, כי מחירה של העסקה בסופו של יום הוא 150,000 ש"ח, ולכן זכאי המוכר להקטין את מחיר העסקה (ובהתאמה, נדרש הקונה "להשיב" את ניכוי מס התשומות שדרש) בסך 150,0000 ש"ח. דרך אחרת להסתכל על המהות הכלכלית של העסקה היא כדלקמן: תחילה, הסכימו הצדדים ביניהם, כי מחיר העסקה הוא 300,000 ש"ח, וזאת בתנאי שהמוצר (השירות) יסופק במועד, בטיב ובאיכות כפי שנקבעו בין הצדדים. ברם, משסופק המוצר (השירות), שלא בהתאם להסכמות בין הצדדים, סירב הקונה לשלם את המחיר שנקבע. על כן, פנה התובע לערכאות משפטיות לקבלת סעד משפטי; ובסופו של דבר נקבע בהסכם פשרה בין הצדדים (שקיבל תוקף של פסק דין), כי התמורה תהיה 150,000 ש"ח. במילים אחרות: ניתן לגרוס, כי הצדדים הסכימו ביניהם מלכתחילה (בבחינת "סופו מעיד על תחילתו"), כי לו סופק המוצר (השירות) במועד, בטיב ובאיכות כפי שסופק, הרי היה נקבע מחירו לסך של 150,000 ש"ח ולא לסך של 300,000 ש"ח. כאמור לעיל, עיגון משפטי לכך אפשר למצוא בהוראות סעיף 7 לחוק מע"מ, אשר לפיהן מחירה של עסקה הינה התמורה, הכרוכה בה, אשר עליה הסכימו הצדדים; ואנו נוסיף, כי הסכמת הצדדים בדבר המחיר תלויה במועד ההספקה של המוצר (השירות), ובטיבו ובאיכותו; ומכיוון שאלה חרגו מההסכמה מכללא בין הצדדים - הרי מחיר העסקה יפחת בהתאמה ויהיה 150,000 ש"ח. לכן, נישום א' זכאי להנפיק חשבונית זיכוי בסך 150,000 ש"ח מכוח תקנה 23א להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2), התשל"ג-1973 [להלן - "הוראות ניהול פנקסי חשבונות"], הקובעת: "בוטלה עסקה, כולה או מקצתה, או שונו תנאיה, או נתגלתה טעות בחשבונית, או שונה סכום החשבונית מסיבה כלשהיא ינהג הנישום כלהלן...". בענייננו - ניתן לטעון, כי שונו תנאי העסקה או שונה סכום החשבונית שהוציא נישום א' לנישום ב' (מ-300,000 ש"ח ל-150,000 ש"ח); ועל כן, רשאי נישום א' להנפיק חשבונית זיכוי, ובלבד שהוא ימלא אחר כל הוראות סעיף 23א להוראות ניהול פנקסי חשבונות (הסעיף קובע נוהל לתיקון החשבונית ולהוצאת חשבונית זיכוי). בעקבות הוצאת חשבונית הזיכוי - יקטין נישום א' בפנקסי חשבונותיו את סך מס העסקאות (ולא את סך מס התשומות בהם); ונישום ב' יהיה חייב להקטין בפנקסי חשבונותיו את סך מס התשומות.