בשעות הערב של אחד מימי מרץ 2018, אחרי יום טיול ארוך של כיתה מתוכנית חינוכית תורנית מנתיבות, ירדו התלמידים ובני הצוות החינוכי מן האוטובוס ביבניאל ונכנסו למתחם הצימרים שבו תוכננה לינת הלילה. אלא שהמראה שנגלה לעיניהם לא הזכיר את המקום שעליו סיכמו מראש. בין המדשאות, בשבילי המעבר ובסמוך לאזורי המשחק נראו פועלים, כלי עבודה, חומרי בנייה וערמות של פרופילי אלומיניום. הצוות הופתע, כך קבע בית המשפט, משום שאיש לא עדכן אותם על כך שהמתחם מצוי בשיפוצים. למרות ההפתעה בחרו אנשי הצוות להמשיך בתוכנית הלילה, ואישרו לתלמידים להישאר במקום.

מה שקרה בהמשך, כך מתואר בפסק הדין, הפך את אותו ערב לאירוע שישפיע על הנער שבמרכז המקרה הבא למשך שנים. התלמיד, אז בן 14 בלבד, עלה ביחד עם חבריו לטרמפולינה שהוצבה על הדשא. בעל המתחם דרש מהם להסיר נעליים, משום שכך נהוג, והנער ציית. דקות ספורות לאחר מכן הוא איבד את שיווי המשקל - אולי משום שנדחף, אולי משום שקפץ מעט קדימה, כפי שהעיד בחקירתו - ונפל אל מחוץ לטרמפולינה. לרוע מזלו, במקום שבו אמור היה להיות דשא נקי חיכה לו פרופיל אלומיניום חד, כזה שהושאר כחלק מעבודות השיפוץ. מיד לאחר הנפילה, לפי עדותו, “פתאום אני מתחיל להרגיש כאב חזק בכל הגוף… אני רואה יורד לי דם מהרגל”. חבריו רצו לעברו, הבחינו בדם הרב ובפרופילים הצמודים למקום, והצוות החינוכי הוזעק אל הנער.

הוא פונה משם לבית החולים בפוריה בטבריה, ומשם הועבר הנער לניתוח בתל השומר. החתך העמוק בכף הרגל פגע בגידים ובעצבים, והותיר צלקת ארוכה ומגבלה בתנועה. תיעוד רפואי שהוגש לבית המשפט ובדיקות מומחים שקבעו נכות לצמיתות בשיעור של יותר מ-15% ליוו את פסק הדין. המשפט, שנוהל בבית משפט השלום בירושלים, פרש בהדרגה את השרשרת שהביאה לתאונה, ובעיקר את השאלה מי אחראי לה. בית המשפט בחן את חומרי הראיות, את עדויות התלמיד, חבריו, הצוות החינוכי והמומחים, והגיע למסקנה ברורה: שני גורמים מרכזיים - בעלי מתחם הצימרים והמוסד החינוכי - אחראים במשותף לפגיעה, וכל אחד מהם נושא באחריות של 50%.

מנהל בית הספר אישר בכתב את הפגיעה

כבר בתחילת פסק הדין, שניתן על ידי השופט חיים פס, נקבע כי גרסתו של התלמיד לגבי הנפילה על פרופיל האלומיניום מקובלת ומהימנה. השופט מצא חיזוק לגרסה הזו לא רק בעדותו הישירה של הנער, אלא גם בעדות של חבריו, בדיווחי הצוות החינוכי בזמן אמת ובתצהיר של מנהל בית הספר, גם אם האחרון כלל הערכות כלליות יותר. לדברי השופט, יש לתת משקל רב לעובדה שגם המנהל הנוכחי של בית הספר, שהעיד מטעם הנתבעים עצמם, אישר בכתב את אופן הפגיעה.

• המשחק הסתיים באשפוז: "המועצה ומשרד החינוך התרשלו"
• לכוד ברכב הבוער: הסיוט החוזר של דלתות חשמליות בתאונה הקטלנית; הפעם ברכב של שיאומי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אחת העדויות המרכזיות היתה זו של רכז הטיולים, איתי חדאד. הוא סיפר כי הצוות הופתע מהשיפוצים שלא דווחו מראש, ואמר לבעל הצימר: "אני ממש כועס… אתה לא אמרת שום דבר על שיפוצים", ותיאר כיצד אסף ביחד עם הבעלים את חומרי השיפוץ לנקודה מרוכזת כדי לצמצם סיכונים. אלא שבעדותו התברר שהטרמפולינה עצמה שימשה לכיסוי של חלק מהמפגעים, וכי "הפרופיל הזה גם נעלם לנו… את זה לא ראינו". גם בעל הצימר עצמו, זה שהפרופיל היה בבעלותו, לא העיד, וההימנעות הזו, כך כתב השופט, פעלה לרעת הנתבעים.