רשימה ששכרה בצידה: איך נכנסים ל"מועדון"?
מי הגורם שקובע את מינוי הנאמנים בהליכי חדלות פירעון, ולמה רשימת נאמנים עשויה לפתור את המצב בו 'אותם שמות' זוכים בתיקים הגדולים?
בהליך משפטי מעניין שהסתיים לא מזמן, נדרש בית המשפט להכריע בתביעתו עורך דין אשר שימש לא אחת כבעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון כנגד הכונס הרשמי (הכנ"ר). התובע טען, כי חוות-דעת שלילית עלומה של אחד מאנשי הכנ"ר חסמה את חידוש חברותו של אותו פרקליט ב"מאגר הנאמנים" – שהוא הרשימה ממנה לפי הדין הקיים ממליץ הכנ"ר על בעלי תפקיד אפשריים. זאת, לאחר כ-10 שנים בהם נכלל במאגר והתפרנס מכך.
התביעה, שהתקבלה בסופו של דבר, נועדה לחייב את הכנ"ר לחשוף את 'הציון' שקיבל אותו מועמד ברכיב 'ראיון בפני ועדת קבלה' (המהווה, לפי הנתונים שעלו בתביעה, 30% מהציון הכללי), ומי המעריך אשר העניק לו חוות דעת שלילית.
הפרשיה שבפנינו נוגעת במידה רבה ב"ליבה" של סוגיה גדולה ורגישה בהרבה, שעניינה זהות בעלי התפקיד שמתמנים בתיקי חדלות פירעון (בין אם פשיטות רגל של חייב, פירוק או הבראה של חברה), ובעיקר – מי הגורם שימנה את בעל התפקיד.
הציבור הרחב, מכיר את הסוגיה בעיקר ממספר מצומצם של תיקי חדלות פירעון 'מתוקשרים', בדרך-כלל רחבי היקף, אשר בסופם עשוי לצפות לבעל התפקיד שכר טרחה בהיקף של מליוני שקלים רבים. נוצר בציבור רושם, לפיו "מועדון" קטן של שופטי פירוקים ממנה, לפי שיקול דעתו המוחלט, קבוצה קטנה של בעלי תפקיד 'מקורבים לצלחת', בעיקר באותם תיקים גדולים ומשתלמים (ולראיה, לא פעם, חוזרים לכאורה 'אותם שמות' בתיקים הגדולים).
- חיסכון בקופת גמל להשקעה הציבור מעביר כספים, יש לכך סיבות טובות
- קרן טיטאן תקים קרן גלובלית חדשה בהיקף של 100 מ' ד'
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שדעה שגורה זו אינה מדויקת. בפועל, מספר התיקים בהם בעל התפקיד ממונה ביוזמת בית המשפט דווקא, רחוק מלהיות גדול. זאת כאשר המצב הנפוץ בהרבה, כולל ברוב רובם של אותם תיקים גדולים ומשתלמים היטב, הינו כי בעל התפקיד ממונה בהתאם להצעות של הנושים, אגב התייחסות ומעורבות הכנ"ר. בית המשפט משמש בדרך כלל מכריע אחרון בין השמות שהועלו, ולאו דווקא 'תר בעצמו' אחרי נאמן מתוך 'רשימה סודית' משל עצמו.
טענה אחרת הינה כי 'שחקנים חוזרים' בעלי עוצמה בתחום, זוכים להשפעת יתר במסגרת הדיון בזהות בעל התפקיד, ונוטים להמליץ על פרקליטים מקורבים להם, ואילו יודעים היטב שלא לפעול באורח המרגיז את 'מטיביהם'.
מאגר הכונס הרשמי, או כפי שהוא מכונה בהצעת החוק החדשה 'רשימת הנאמנים', נועד במידה רבה כדי ליתן מענה לרושם הציבורי - שלווה לא אחת בקריאה להעביר את ההכרעה לקריטריונים שוויוניים ואובייקטיביים יותר, אשר ינוהלו בידי הכנ"ר, שנתפס לא אחת, ובצדק, כגורם אובייקטיבי ומאוזן יותר; ומעמדו עתיד לעלות מאד ככל שתתקבל הצעת חוק דיני חדלות פירעון התלויה ועומדת כעת בפני המחוקק – כאשר לפי הנוסח הנוכחי, נראה שלא ניתן יהיה למנות כלל ועיקר בעל תפקיד שלא הצליח להכניס עצמו אל תוך "הרשימה"; ואין נפקא מינא אם הנושים (ושמא אף בית המשפט) חפצים במינויו.
- ברוכים הבאים לטיסה, הקברניט שלכם היום הוא… בינה מלאכותית
- לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות...
האם אותה 'רשימה' אכן מהווה פתרון ראוי?
מעטים יטענו כי יש פגם בהסדרה "בסיסית". קרי, כי עצם היכולת לשמש כבעל תפקיד, בוודאי בתיקים גדולים וסבוכים, ידרוש עמידה בתנאי התאמה בסיסיים, וכי יש טעם לפגם במצב בו מתמנה פרקליט חסר ניסיון וידע בדיני חדלות פירעון, להיות המוציא והמביא בהסדר של חברת ענק שאלפי עובדים תלויים בה לפרסנתם.
אלא שמכאן ועד לפתרון בעיית 'השמות החוזרים', רחוקה הדרך, ולא רק מפני שאין צורך להכביר מילים, אלא כי כל אותם "שמות חוזרים" המוכרים לציבור, המגיעים בדרך כלל מהמשרדים הגדולים והמבוססים, יעברו על נקלה את אותה ועדת קבלה.
כל זאת כאשר סינון יתר, ובעיקר האלמנטים הטכניים שלו, ככל שיכללו לא רק מבחן חד פעמי, אלא חידוש מועמדות חוזר ונשנה הכרוך בטפסים, ראיונות, בחינות ואגרות, עשוי להכביד דווקא על בעלי תפקיד חדשים, ממשרדים מוכרים וגדולים פחות.
זאת ועוד, גם בכניסה אל 'הרשימה' אין בהכרח די, שכן לשם זכייה בתפקיד הנכסף נדרש כי שמו של המועמד יועלה מתוך 'הרשימה' בהליך ספציפי, כאשר הנושים יכולים להעלות מועמדים משלהם (כאשר לפי הצעת החוק, להבדיל מהמצב היום, אף הם מתוך 'הרשימה'). גם השיקול המשחק תפקיד נכבד היום, המעדיף העברה של תיקים גדולים וסבוכים למשרדים גדולים בעלי סוללה משומנת של כוח אדם, ימשיך לשחק תפקיד דומה לתפקיד שהוא משחק היום.
בסופו של דבר, לצד החשיבות הרבה של הרצון להכניס, ובצדק, שמות חדשים לתחום, קיימת לשיטתי חשיבות עליונה לכיבוד רצונם של הנושים, בשאלה מי בעל התפקיד אשר ינסה לגבות בעבורם כמה שיותר מ'החוב האבוד' מהחייב או החברה שקרסו.
בסופו של יום, הנושים, ולא בית המשפט או נציגי הכנ"ר – הם אלו שיזכו או יפגעו בכיסם, מאורח התנהלות בעל התפקיד, המאמצים שישקיע והתוצאות אותן ישיג בכל תיק ותיק, ובעיקר מדובר בנושים הרגילים, כגון ספקים ובעלי חוזים עם הגוף שקרס. אלו, שבניגוד לנושים המובטחים הטיפוסיים, אינם יכולים לדרך כלל להגן על עצמם על ידי שעבודים או ריבית גבוהה המתווספת לתביעת החוב.
לכן, ובלא להקל ראש בחשיבות שיקולים אחרים, אין להקל ראש ברצונו או בהתרשמותו של מי ש'תלוי בכיסו' באורח ישיר בבעל התפקיד. חזקה על גורם כזה, וודאי אם הוא גורם פרטי הנושא לבדו בהפסדיו, כי יפעל לפי מיטב יכולתו כדי למנות בעל תפקיד ראוי ויעיל. כמו כן, מקום בו פלוני הספק התנסה בשירותי בעל תפקיד יעיל שכזה, חזקה עליו שגם ימליץ עליו לספקים ולגורמים אחרים עימם הוא בא במגע; ולהיפך.
יוצא כי מתן משקל מכריע לרצונם של הנושים, ובעיקר הנושים הבינוניים והקטנים, עשוי לסייע באורח משמעותי לכניסת שמות חדשים לתפקידי נאמן.
בעוד שלא סביר כלל, תחת כל דין שהוא, כי בעל תפקיד חדש לגמרי ימונה לפתע פתאום באחד מתיקי הענק, הרי שנושים 'רגילים' הם שעשויים "לדחוף" מועמד חדש, תחילה לתיקים פשוטים או בינוניים – מה שיאפשר לאותו 'שם חדש', אם יוכיח את עצמו מספר פעמים, להשתרבב בהמשך גם לתיקים הגדולים יותר.
יוצא כי חרף ההבנה לרצון להשתמש בתוספת רגולציה בכדי לשמור על אמות מידה ראויות ולהגן על הנושים, הרי לעתים (ודווקא במדינה כשלנו) דווקא הפחתת רגולציה, או שימוש בה בתור 'מסנן סף' ראשוני בלבד, עשויה להביא תועלת רבה יותר מהעצמתה - על העלויות הלא מבוטלות הכרוכות בה, עלויות הפוגעות קודם כל ובעיקר בעוסקים הקטנים יותר, שעל האינטרס שלהם מבקש הדין להגן.
** אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל
- 1.ממי 18/02/2018 03:03הגב לתגובה זויעשו כמה תיקים קטנים בינוניים ואז יעברו לגדולים... תיק פרק או פשר יכול לקחת גם 10 שנים ובממוצע לא לוקח פחות מ 5 שנים, אז יעשו כמה קטנים, בינוניים זה אומר שבערך עוד 20 שנה יגיעו לתיקים הגדולים ואז כבר ימצאו תירוץ אחר או שכל החקיקה תשתנה כדי לא לתת את התיקים הגדולים...
- נו באמת 18/02/2018 09:50הגב לתגובה זוהעיקר להשמיץ. השיא של תיק פשר שבמסגרתו אפשר לראות את יעילות בעל התפקיד, לא לוקח יותר משנה-שנתיים. מה גם, שלא פעם בעלי תפקיד מנהלים כמה תיקים במקביל. הזה אומר - טול קורה מבין עיניך וקונספירציה מבין שיניך.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIברוכים הבאים לטיסה, הקברניט שלכם היום הוא… בינה מלאכותית
כשהטכנולוגיה המהפכנית מוצאת את דרכה לכל תחום בחיינו ומשנה אותו, היא מגיעה גם אל תחום התעופה. איפה הבינה המלאכותית משתלבת בו כבר כעת, ועד כמה רחוק היום שבו נמצא את עצמנו ממריאים במטוס שהקוקפיט שלו ריק מאדם
מטוסי נוסעים ללא טייס בקוקפיט צפויים לשנות את פני התעופה ולהפוך אותה לבטוחה, יעילה וחסכונית יותר. למרות שעדיין קיימים אתגרים, במיוחד סביב אמון הציבור והרגולציה, העתיד האוטונומי בשמיים קרוב יותר משחושבים, והוא עומד לתרום למהפכה טכנולוגית ותחבורתית אדירה ואולי גם בטוחה יותר. אבל איך נשמור על אנושיות במערכת שבקרוב לא תזדקק לנו?
כשאנחנו עולים כיום במדרגות המטוס בדרכנו לחופשה מרעננת בחו״ל, צוות המטוס והדיילות מקבלים את פנינו בחיוך ונוסכים בנו ביטחון שאנחנו בידיים טובות במסענו האווירי. בעתיד הלא רחוק, בעלייה למטוס, חוויית המפגש עם צוות המטוס תתחלף במקרה הטוב בדיילת רובוטית שתחייך חיוך מושלם, אך אנחנו נדע כי מאחורי החיוך וקבלת הפנים עומדת הבינה המלאכותית והיא זו שתקבל את פנינו, תקבל החלטות באוויר ואולי גם תציל חיים ללא כל מגע אנושי.
האם תהיו מוכנים לטוס במטוס נוסעים ללא טייס אנושי מעל האוקיינוס? האם תהיו בטוחים כי בשעת תקלה לא צפויה, ה-AI ישקיע את ״נשמתו״ להצלת הנוסעים? האם במצבים לא צפויים יידע הטייס הלא אנושי להגיב נכון ולהנחיתנו בשלום?
התקופה שלפני כמאה שנים, בה הטסת מטוס דרשה מיומנות, אומץ ויכולת שליטה על גבול העל אנושי כמעט, חלפה מהעולם. כבר כיום, רוב העבודה אינה נעשית בידי הטייסים. המחשבים החכמים והתוכנה שבתוכם תפסו את מקומם. הדור הראשון של טייסים אוטומטיים הופיע עוד בשנות ה־40. הם שמרו על גובה וכיוון, ותו לא. בעשורים האחרונים נוספו מערכות ניווט, בקרת מזג אוויר, טייס אוטומטי רב־שלבי ואפילו נחיתה עצמאית. ובכל זאת, עצם ישיבת הקברניט בתא הטייס נוסכת בנוסעים ביטחון. האם גם זה יעבור מהעולם והמשפט ״הטובים לטיס״ ייעלם גם הוא?
- מה אומרים הגרפים על השורט של מייקל ברי?
- מהפכת התעופה הירוקה: הסטארט-אפ השבדי שמאתגר את בואינג ואיירבוס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שילוב ה-AI - מטעמי בטיחות, לא רק חיסכון
המעבר לכיוון אוטונומיה אינו נובע רק מתוך רצון לחיסכון בכוח אדם. חברות התעופה והיצרנים טוענים כי הוצאת הגורם האנושי מהקוקפיט עשויה דווקא לשפר את הבטיחות באוויר. על פי הירחון פורבס, מחקרים מראים שחלק גדול מתאונות המטוסים התרחשו בשל טעויות אנוש, בעוד המערכות החדשות, בניגוד לבני אדם, אינן מתעייפות, אינן מתבלבלות ויכולות לעבד מידע רב בזמן קצר.

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית
מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל
טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.
אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה
מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.
אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל
הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו
עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.
מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש
ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן
הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם,
הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב
ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר
את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.
- ממשל טראמפ ישיק מכרז ענק לקידוחי נפט וגז במפרץ מקסיקו
- הבנקים מתעשרים, ולעזאזל משבר האקלים; הגדילו מימון לקידוחי נפט
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים
הקרובים).
נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25%
מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה
העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.
