הבורסה בת"א נראית כמו לוח המונופול של הגופים המוסדיים. במחזורי מסחר מגוחכים של פחות ממיליארד שקל יום, עם חברות שכורעות תחת עול הרגולציה ובעיה של סטיות, הטיות מכוונות והגרוע מכל בשוק ההון - חוסר נזילות.

מהצד השני, הרגולטור שהתכוון לכאורה לשמור על המשקיעים, צמצם למעשה את התחרות בשוק ההון הישראלי. משקיעים ישראלים בשוק ההון יכולים לבחור בין דינוזאור א' לדינוזאור ב' - בוטיקי השקעות נסגרו או מוזגו הכל בשם החיסכון בעלויות ועמידה בעול הדיווח והפיקוח. כיום, ישנם גופים גדולים וחזקים שמחר יהיו מסואבים, עייפים ובטח שאינם מוכוונים באמת לשרת את לקוחותיהם ולהשיא תשואות עודפות. הכי חשוב למעשה, הוא לשמור על "תעודת הכשרות" של המפקח על שוק ההון והרשות לני"ע.

שוק ההון הנוכחי במודל הקיים בישראל יודע להפסיד כסף ללקוחות, במקרה הרע, או לשחוק כסף ללקוחות, במקרה הטוב. זהו שוק המייצר תשואה חד-ספרתית ללקוח, בעיקר משום היותו שבוי במעגל הבלתי נגמר של עמלות גבוהות. הוא משחק בעיקר בשוק הישראלי בו היקפי המסחר אפסיים. הסוחרים בני"ע בשוק הישראלי מתנהגים כדגים שנקלעו לשלולית שהיתה פעם אגם שהתייבש.

עם כל הכבוד לציונות ומסורת, האלטרנטיבה למסחר באחד העם היא חד משמעית מסחר בני"ע, מט"ח וסחורות בחו"ל. הבורסה בת"א היא תפוח אדמה לוהט, שאף אחד לא באמת רוצה להרים מהמדורה. אי אפשר להאשים משקיעים שנכוו על כך שהם יוצאים מאחד העם בטריקת דלת. 10% מהאג"ח הקונצרניות באדיבות מסדר אבירי התספורת ירד מתיקי ההשקעות של המשקיעים בישראל - מדובר בכ-30 מיליארד שקלים שנכנסו להסדר מתוך היקף חוב של כ-300 מיליארד שקלים שגייסו החברות הציבוריות בישראל.

נכון, זה קצת יקר לקנות מניה של באפט, וזה נשמע קצת מסוכן ומסובך לפתוח פוזיציית לונג על הדולר האוסטרלי מול הין היפני. אבל עם כל הכבוד לשונאי הסיכונים, מי שבאמת התגלו כאן בישראל כשונאי סיכונים הם הטייקונים שממשיכים לגור בבתי פאר, שוקלים לעבור לחיות במקלט מס כזה או אחר, אך את הסיכון שלהם משלמים בפועל המשקיעים ה"סולידיים" ששמעו בעצת מנהל ההשקעות בבנק שנתנו למוסדיים זקן ומעיל אדום וגרמו להם להיות הסנטה קלאוס של דנקנר, תשובה, בן דב וזיסר ולחלק להם מתנות על חשבונם.

קחו לדוגמא את אמפל של יוסי מימן שמחקה לאחרונה כמיליארד שקל של כספי חסכונות ופנסיה, והותירה 30 אלף דולר בלבד בקופתה. כ-15 מיליון שקל שולמו כמשכורות לבכיריה באותה שנה. כ-2.5 מילון דולר שולמו לעורכי דין של מחזיקי האג"ח. כ-1.75 מיליון דולר שולמו לעוה"ד של אמפל. כ-650 אלף דולר שולמו ליועץ פיננסי של אמפל. כ-280 מיליון דולר שולמו ליועץ פיננסי נוסף של אמפל. הנאמן האמריקני עו"ד מיכאל לוסקין מקבל 2.5 מיליון דולר כמפרק הרשמי של החברה. בנוסף לכך, כ-100 מיליון שקל מכספי אמפל הושקעו ב-4.3% של EMG בעסקת בעלי עניין שגם הם ירדו לטמיון.

מדובר במספרים הזויים, חסרי פרופורציה ומוסר, המעידים יותר מכל על עומק ההשחתה הפנימית והערכית של כל הנוגעים בדבר, ובראשם כאמור מימן עצמו. ואין דין ואין דיין בישראל. אגב, זהו אותו יוסי מימן שהלך באישון לילה (שעון ישראל) בחוסר תום לב לבקש הקפאת תהליכים מבית המשפט בניו יורק, מכוח היותה של אמפל חברה אמריקנית, וזאת כדי להתחמק מידו הארוכה של המחוקק הישראלי. למרות שאת המימון הוא קיבל מחסכונות ישראליים.