אם לא די בצרות ואתגרים הכלכליים הגלובליים, הרי שהמנהיגות הכלכלית של ארה"ב עתידה לעמוד בפני אתגר פוליטי-כלכלי גדול - הטבות המס הענקיות שהעניק ממשל בוש ב-2001 ו-2003 עתידות לפוג בתחילת השנה הבאה. תוקפן הטבות אלה הוארך לשנתיים נוספות על ידי ממשל אובמה בשלהי שנת 2010.

מדובר בהפחתות מס שהורידו את מס ההכנסה של לעם האמריקני ברמה של 3%-5%, וכן הפחיתו את מס רווחי ההון מרמה של 20% לרמה של 15%. כמו כן, קיימות הטבות נוספות למובטלים אשר שחיקתן תהווה מכה קשה לכלכלה האמריקנית המקרטעת. במידה והקונגרס לא יפעל להארכה נוספת של הפטורים, שיעורי המס יחזרו לקדמותם.

בנוסף להעלאה דרמטית הצפויה למיסים, הטייס האוטומטי של הקיצוצים התקציביים כולל קיצוצים גדולים בתקציב הביטחון האמריקני ייכנסו לתוקף בתחילת חודש ינואר 2013, בשילוב עימות נוסף בקונגרס על העלאה נוספת של תקרת החוב הלאומי "הזוחל" בקצב מאיים כלפי מעלה. הארכת הטבות המס של ממשל בוש בעשור נוסף תעלה למשק האמריקני 3.2 טריליון דולר במצטבר, לא כולל תשלומי ריבית מוגדלים על חוב ממשלתי גדל והולך, וכאן בדיוק טמונה הדילמה של הממשל.

הצד של דמוקרטים והצד של רפובליקנים

החוכמה הקולקטיבית גורסת כי ההכרעה במלחמת ההתשה על עתיד הטבות מס לא תחול לפני ההכרעה בבחירות לנשיאות אשר יערכו ב-6 לנובמבר הקרוב, עובדה שעלולה ליצור לחץ זמנים בקבלת ההחלטות פיסקאליות ועצבנות רבה בשווקים. הדמוקרטים חפצים במיסוי בעלי ההכנסות הגבוהות ומגדירים לשם משא ומתן את רף ההכנסות השנתיות הגבוהות ב-250 אלפי דולרים ומעלה. אילו הרפובליקנים מתנגדים להגדלת המיסוי, ומוכנים להתפשר על הגדלת המיסוי החל מרף הכנסות שנתיות מינימלי של מיליון דולר בשנה. מיסוי מרף הכנסות שכזה מרוקן מתוכן הלכה למעשה את הקיצוץ התקציבי המתוכנן, שכן כ-44% מן פוטנציאל ההכנסות הצפויות מהגדלת המס מפסיק להיות רלוונטי למיסוי.

הטבות המס המדוברות מסתכמות לכדי סכום אדיר של 607 מיליארדי דולרים המהווים כ-4% מהתמ"ג האמריקני. תפוגה מלאה או אפילו חלקית שלהן עלולה להביא את כלכלת ארה"ב הצומחת בקצב איטי של 2% למיתון כלכלי כבר במחצית הראשונה של שנת 2013. ה-CBO, הגוף הרשמי האחראי על אנליזות כלכליות עבור המחוקקים האמריקנים, מעריך כי בתסריט של ביטול הטבות כלכליות מלא תתכווץ הכלכלה האמריקנית במחצית הראשונה של שנת 2013 ב-1.3%.

בהינתן חוסר בהירות באשר להכנסותיהם, עלול הצרכן האמריקני להקטין את צריכתו הפרטית ולהגביר חסכון. מעבר לכך, הפירמות עלולות להקטין השקעות, לעצור גיוס עובדים ולהצטייד בנזילות - זה בתורו יביא לקיטון בהכנסות ממיסים, גידול באבטלה ועלייה בהוצאות בגין דמי אבטלה, ושוב נחווה כולנו במעגל קסמים של תוכניות צנע.

על מנת להמחיש את האיום המיידי הנשקף לשוק העבודה, נספר כי ענקית הביטחון חברת לוקהיד מרטין הודיעה על כוונתה לקצץ כ-12,400 עובדים המהווים כ-10% מכוח העבודה בחברה בתחילת שנת 2013. מדובר בפיטורים עתידיים אשר מהווים איתות ברור למדינה שאם בכוונתה לבצע את הקיצוצים המדוברים בתקציב המדינה - הנהלת החברה תפעל להתאים את מצבת כוח האדם באופן דרסטי ומיידי.

lose lose situation

ארה"ב מנהלת תקציב גירעוני המסתכם במעל לטריליון דולר זו השנה הרביעית ברציפות ונדרשת לקצץ בגירעון התקציבי. ההנחה של ה-OECD כי בסופו של יום ימצא נתיב פשרה באשר לקיצוצים התקציביים לשנת 2013 והתקציב יקוצץ ב-1.5% ולא ב-4%. המכניזם על בסיסו בנויות ההנחות לקיצוץ נמוך יחסית בהטבות המס, הינה הנחה כי הצדדים יגיעו בסופו של יום להסכמה באשר לדחיית חלק מהותי מן הקיצוצים התקציביים של הטווח הקצר והחלקתם על ציר הזמן באמצעות תוכנית רב שנתית להידוק פיסקאלי אשר תשתנה מן הסתם עוד עשרות פעמים בשנים הבאות.

החשש הוא כי אי ביטול ההטבות המס בכלל יביא את הפעילים בשווקים לאבד אמון בחוב האמריקני הנסחר בתשואות שפל היסטוריות. לפיכך קיצוצי מס כלשהם בליווי תוכנית הקטנת גירעון רב שנתי מחויבים במציאות. מה שעולה בברור גם מהתחזית האופטימית יחסית של ה-OECD כי הגמישות הפיסקאלית של הבנק המרכזי האמריקני נמוכה ונטל המנהיגות הכלכלית הממוקדת בעידוד הצמיחה בארה"ב מוטל כולו וימשיך להיות מוטל עוד יותר בעתיד הנראה לעין על הבנק המרכזי האמריקני, כך שתוכניות הרחבה כמותית שונות ומשונות צפויות להמשיך ולהוות בטווח הנראה לעין דרך חיים.

במידה ומנהיגי ארה"ב יתקשו להגיע לעמק השווה באשר למינון ביטול קיצוצי המס בשנת 2013, ישחזרו את הקטטה ההמונית שהתרחשה בקרב על הגדלת תקרת החוב בחודשים יולי - אוקטובר שנה שעברה שעלתה לפעילים בשווקים במימוש שערים חד והסתיימה ללא הכרעה והיגררות לשיטת הקיצוצים האוטומטית - הרי שהנשפעה על השווקים תהיה שלילית במיוחד. לא נופתע לראות חברות דירוג נוספות מפחיתות את דירוג החוב של "הפרה הקדושה" מארה"ב.

מי שמעוניין בדוגמא חיה באשר לקצה הקרחון של השפעה שלילית שעשויה להיות להעלאת המס על שוק המניות. נביא את הכוונה להעלות את שיעור המס על דיבידנדים לבעלי ההכנסות ל-2% למשתכרים העליונים באוכלוסיה מ-15% ל-39.6% - שני האחוזים העליונים של המשתכרים באוכלוסיה בארה"ב מחזיקים בחלק הארי של החזקות הציבור במניות.

לשם המחשת הדינמיקה השלילית של התאמת מס שכזו נביא את ההמחשה המספרית הבאה: מחזיק מניית דיבידנד כגון Johnson & Johnson אשר תשואת הדיבידנד השנתית שלה 3.9% בשנה תחת משטר המס החדש, ידרוש תשואת דיבידנד של 5.9% בשנה רק בכדי לזכות בתשואת דיבידנד נטו שנתית של 3.3% - קרי לשמר את מצבו הנוכחי. תשואת דיבידנד שכזו תדרוש מן החברה לחלק 3.5 מיליארד דולר בשנה המהווים כ-35% מרווחיה השנתיים. החברה לא צפויה להעלות את שיעור הדיבידנד שלה בשיעור קיצוני שכזה, לכן מחיר המניה יתאים עצמו כלפי מטה בכדי להביא לידי ביטוי את תשואת הדיבידנד נטו המונמכת תחת משטר המיסוי החדש.

נחתום את הדיון בצוק הפיסקאלי בהערכתנו, כי בתום מרתון פוליטי מורט עצבים אשר יפגע בתפקוד השוטף של השווקים, יחודש הרוב הגדול של הטבות המס וידחה הטיפול בהן לשנים הבאות. על אף העובדה כי מדובר בתהליך הרסני ארוך טווח, אנו מעריכים כי שוקי האג"ח האמריקנים יתעלמו בחוסר האחריות הפיסקאלית ואילו חברות הדירוג "יענישו" את חוסר האחריות הפיסקאלית במתינות.