שוויון הזדמנויות בעבודה הוא עיקרון משפטי וכלכלי שלפיו קבלה לעבודה, קידום ותנאי העסקה ייקבעו לפי כישורים ולא לפי מאפיינים אישיים כמו מגדר, גיל, מוצא, דת, מוגבלות או הורות. בישראל הוא מעוגן בחקיקה, ואכיפתו מתבצעת דרך תביעות בבתי הדין לעבודה ודרך נציבות
ייעודית. מעבר להיבט הזכויות, מדובר בשאלה מאקרו כלכלית: הרחבת ההשתתפות של אוכלוסיות שמודרות משוק העבודה מגדילה את התוצר ואת בסיס המס, ולכן המדינה מפעילה תוכניות הכשרה ותמריצים למעסיקים. בתי המשפט נדרשים
לאזן בין העדפה מתקנת לבין טענות לאפליה הפוכה, ופסיקות בנושא משפיעות על מדיניות הגיוס של מעסיקים גדולים במשק.
משרד העבודה יהיה רשאי לממן תוכניות ייעודיות לגברים חרדים, אך יחויב לפרסם הזדמנות דומה גם לאוכלוסיות יעד נוספות, כך קבע העליון. שדולת הנשים הפסידה חלקית בערעור על התקשרות של 70 מיליון שקל עם קרן קמח, אך בית המשפט חייב את המדינה לפעול לקידום יוזמות דומות
גם ליתר קבוצות האוכלוסייה
