נורבגיה

נורבגיה היא דוגמה נדירה למדינה שהצליחה להפוך עושר טבעי לנכס ארוך טווח במקום לקללת משאבים. גילוי הנפט והגז בים הצפוני בסוף שנות השישים שינה את פניה של כלכלה שנשענה עד אז בעיקר על דיג, ספנות ותעשייה.

במקום לפזר את ההכנסות בהווה, הקימה המדינה קרן עושר ריבונית שאליה מוזרמים התקבולים מהאנרגיה. הקרן, המנוהלת בזיקה לבנק המרכזי, משקיעה את הכספים מחוץ לנורבגיה — במניות, באגרות חוב ובנדל"ן ברחבי העולם — כדי לנתק את המשק המקומי מתנודות מחירי הנפט.

הקרן הפכה לאחד הגופים המוסדיים הגדולים בעולם, ומחזיקה בנתח קטן ממספר עצום של חברות ציבוריות. משום כך היא נחשבת לשחקנית משמעותית בשוק ההון הגלובלי, וגם מדיניות ההשקעה האתית שלה — ובכללה החרמת חברות מסיבות ערכיות — מהדהדת הרחק מגבולות המדינה.

כלל תקציבי מגביל את הממשלה בשימוש בכספי הקרן, כך שהמדינה נהנית מהתשואה מבלי לכלות את הקרן עצמה.

נורבגיה אינה חברה באיחוד האירופי, אך קשורה אליו בהסכמי סחר, ומטבעה — הכתר הנורבגי — מושפע במידה רבה ממחירי האנרגיה.