חוק ההסדרים
חוק ההסדרים הוא כינוי לחוק המובא לאישור הכנסת יחד עם חוק התקציב השנתי, וכולל שינויי חקיקה במגוון תחומים הנדרשים, לשיטת הממשלה, ליישום מדיניותה הכלכלית והתקציבית. החוק מאפשר לקדם שינויים רגולטוריים וכלכליים משמעותיים במסגרת מזורזת יחסית, הצמודה למועד
אישור התקציב. מקורו של המנגנון בשנות ה-80 של המאה הקודמת, בתקופת התכנית לייצוב המשק הישראלי.
חוק ההסדרים עורר לאורך השנים ביקורת מצד חברי כנסת, ארגוני חברה אזרחית וגורמים משפטיים, בטענה שהוא כולל סעיפים רבים ומגוונים שאינם קשורים בהכרח לתקציב
עצמו,
ומקשה על בחינה ציבורית ופרלמנטרית מעמיקה של כל סעיף. תומכי המנגנון טוענים כי הוא מאפשר לממשלה לקדם רפורמות כלכליות הדרושות למשק. בשנים מסוימות עורר חוק ההסדרים גם מחאות ציבוריות, בעיקר כאשר כלל שינויים הנתפסים כפוגעניים כלפי קבוצות אוכלוסייה
מסוימות.
בכל
שנת תקציב נכללים בחוק ההסדרים נושאים משתנים, ובהם רגולציה בענפי התחבורה, הבריאות, התקשורת והדיור, ולעיתים גם שינויים במיסוי ובדמי ביטוח לאומי. הליך אישור התקציב וחוק ההסדרים הנלווה אליו נמשך לרוב חודשים אחדים, וכולל דיונים
בוועדות הכנסת ומשא
ומתן קואליציוני
בין מפלגות הממשלה.
החוק מרכז שינויי חקיקה רבים בהליך מזורז אחד, ולכן הוא שנוי במחלוקת מבחינת עומק הדיון הפרלמנטרי. סעיפיו נדונים בוועדות הכנסת
במקביל לאישור תקציב
המדינה, ונוגעים למיסוי, לרגולציה ולשוק העבודה.