בר השגה הוא מונח המתאר דיור שמחירו או שכר הדירה בו מותאמים ליכולת ההשתכרות של משקי בית בעלי הכנסה בינונית ונמוכה. הכלל המקובל בעולם קובע שהוצאות הדיור לא יעברו כשליש מההכנסה הפנויה, ומדדים בינלאומיים בוחנים את היחס בין מחיר דירה ממוצעת לבין השכר השנתי.
בישראל מיושמות כמה דרכים להשגת היעד: הקצאת קרקע מוזלת במכרזים בתנאי הנחה לרוכשים, חיוב יזמים בשיעור דירות מוזלות בתוכניות גדולות, פרויקטים של השכרה ארוכת טווח בפיקוח והטבות ייעודיות לזוגות צעירים בפריפריה. הצלחת המסלולים נמדדת בהיקף הדירות שנמסרות בפועל ובגובה
ההנחה, ולא רק בהכרזות. הכלים האלה מתחרים לעיתים במחיר למשתכן ומשפיעים על שוק השכירות החופשי.
