לפגוש את הברונפמנים

שוב אנחנו חוזרים לאותה בלאנש דובואה, הדמות האלמותית והתלותית מהמחזה חשמלית ושמה תשוקה של טנסי וויליאמס. ברגע של להט היא אומרת לדוקטור "לא משנה מי אתה, אני תמיד הסתמכתי על טוב ליבם של זרים." כך גם היום, יום ג', הראשון בפברואר 2005 בתל אביב. הזרים הגיעו ועזרו למדינה למכור את אחזקותיה באחד מהבנקים הגדולים. בנק דיסקונט. ועוד, באמצע ירח דבש הם הגיעו, מתיו וסטייסי ברונפמן.

הבנק נמכר עם בתמורה ל-1.3 מיליארד שקל. לעובדים הוענקו הטבות בשווי של רבע מיליארד שקל. 120 מיליון שקל באופציות, ו-130 מיליון שקל בבונוס. כנראה שטוב להיות עובד בועד ריקי.

אחד העיתונאים לא התאפק. "מי זאת היפהפיה הזאת" הוא לחש לי בהמולה שהיתה בתחילת מסיבת העיתונאים בבית סוקולוב, "היא נראת כמו מיליון דולר". היא תראה "כמו מיליון דולר", אחרי פשיטת רגל רצינית, אמרתי לו כשאני מסב את תשומת ליבו לכלתו הטרייה של ברונפמן, שבעיסוקה היא מעצבת. "הפרעתי לאנשים לא פעם בחיי, לפעמים אפילו בירח דבש" אמר שר האוצר נתניהו במסיבת העיתונאים, "אבל אף פעם לא הפרעתי באמצע ירח דבש תוך שאני מוכר בנק". נתניהו היה סופר-מרוצה.

וזאת אכן מכירת ענק, ונתניהו הדגיש מספר פעמים את היעד הבא: לאומי. הוא ממשיך לגלגל את תוכניתו למכירת מניות הבנק כהטבה לציבור. כל אזרח במדינה יאחוז במניות טבין ותקילין, "עד נובמבר, ואל תתפסו אותנו בחודש או חודשיים" מבטיח השר נתניהו. בלאומי, גם עזרתם של הזרים לא באה. המדינה נותרה ותאוותה להפריט בידה, וכשזה המצב - מחלקים לציבור. לדברי השר נתניהו, שני שיקולים עמדו לנגד עיניו כשהוא בא להפריט את הבנק השני בגודלו במדינה. השלילי הוא שאף קונה לא בא, והחיובי הוא הרעיון שהציבור יהיה מעורב באחזקת ניירות ערך בשוק ההון.

אין זה פלא ששעתיים קודם לכן היה נתניהו במקום של שוק ההון עצמו, בבורסה לניירות ערך במרכז המבקרים. נתניהו צריך, בין השאר, את עזרתה של הבורסה למהלך הגדול של חלוקת מניות לאומי לציבור, לא רק את בנק הדואר. בורסה נזילה וסחירה מאוד תעזור לו להעביר את המהלך. בלי בורסה נזילה, אזרחי ישראל יחזיקו ניירת ממשלתית שיוכלו למסגר בקיר.

נחזור לברונפמנים. לא היתה שמפנייה בבית העיתונאים. הכיבוד אפילו לא ריגש, יותר ריגשה העוצמה. כל מי שהוא משהו בענייני ההפרטה של דיסקונט אוצר הגיע, מהחשב הכללי, ד"ר ירון זליכה, עד ליועץ שר האוצר לענייני ההפרטה, יוסי קוצ'יק, וכל הגברדיא של החליפות מירושלים. התרגשות גדולה. אבל לא ראינו את הצ'ק הגדול והמסורתי. אולי משום ששר האוצר נתניהו הציג היום לציבור הישראלי רק את החלק הראשון בסרט "לפגוש את הברונפמנים", ובינתיים הוא מסתיים ב"האפי אנד", מבלי שהתווכחנו על עלות ההפקה (כמה המדינה יכלה להשיג יותר או פחות מהמכירה). כעת נותר לראות את הבנק, כשהוא שוב בידיים פרטיות. עד כמה הוא יהיה תחרותי, זה כבר ירשם בתסריט של "לפגוש את הברונפמנים 2".

קבוצת ברונפמן-שראן שהשלימה היום את הרכישה, פותחת תקופה של שמות בינלאומיים בכלכלה המקומית. עדיין יהודיים, אבל - בינלאומיים. אולי זאת ההצלחה האמיתית שאפשר לזקוף לזכותו של נתניהו, שיחסי הציבור הכלכליים שהוא עושה בעולם מביאים לאנשים כמו פרופ' סטנלי פישר, ומשפחת ברונפמן, להגיע ולהיות מעורב בכלכלה הישראלית. לשניהם מצפה מבחן השווארמה של העמך, וימים יגידו אם לא מדובר בניסוי תרבותי שכשל, או בעסקה טובה המייחלת לבאות.

בכל מקרה, היום בתל אביב, נמכר עוד בנק מידי המדינה לידיים פרטיות. נראה שהפעם העובדים יהיו בטוחים יותר לפי רמת הבטחון שהפגין בפנינו יו"ר הועד ריקי בכר. הוא בטוח שמה שסוכם עימם ישמר, הוא גם מסר לנו שברונפמן היה האפשרות המועדפת על הועד כשעוד היו חמישה מתמודדים שונים על רכישת הבנק. כך שאם החותנת מרוצה מהחתונה הפיננסית בין ברונפמן לבנק... לנו לא נותר אלא להמתין ולראות את השינוי בשטח. לכשיתרחש.

מאת: חזי שטרנליכט