מבוא

לא פעם דורשים הבנקים מחברה קבלנית להקים חברה ייעודית בעבור כל פרויקט בנייה. הקמת חברה ייעודית כזאת נובעת משיקולים כלכליים (בלבד) של הבנק.

נניח שלחברה שלושה פרויקטים: בירושלים, בתל אביב ובחיפה. הבנקים, שמלווים את החברה וערבים לתשלומי הדיירים בפרויקטים, דורשים הקמת חברה ייעודית לכל פרויקט. אם כל פרויקט מבוצע בחברה ייעודית, אזי ישנו מעקב טוב יותר אחר ההכנסות וכדומה, וכך לבנק יש שליטה טובה יותר.

לעניין חבות במס, מכיוון שמדובר בשלוש חברות ייעודיות, כל חברה מדווחת על תוצאות המס שלה באופן עצמאי. החברות מחילות על עצמן את הוראות סעיפים 8א ו-18(ד) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). אילו חברת האם הייתה מבצעת את הפרויקטים אזי הוראות הסעיפים שציינו לעיל היו חלות, אולם תוצאות המס של כל שלושת הפרויקטים היו מאוחדות והדיווח היה על תוצאה מצטברת. אם מוקמות שלוש חברות, אזי "לכאורה" לא ניתן לאחד את תוצאות המס.

בסקירה קצרה זו ננסה לבחון דרכים אשר אם יוצגו לפני רשות המסים (מס הכנסה), אזי יאושר לחברות לאחד את תוצאות המס של כל שלוש החברות (במקרה שלעיל). אנו מניחים שחברת האם מבצעת ניהול אקטיבי בגין כל פרויקט, והיא הדמות המובילה את הפרויקטים.

איחוד דוחות כאשר החברות הבנות מרוויחות

יישום הוראות המיסוי על חברות קבלניות יכול להסתיים בשלושה מצבים: הראשון - רווח מפרויקט; השני - לא רווח ולא הפסד (אין הכרה בהכנסה או שהרווח הנקי הוא אפס); והשלישי - הפסד.

כעת נעסוק במצב הראשון ובמצב השני, שבהם חברת הפרויקט סיימה ברווח או באפס. לדעתנו, יש מקום לייחס את תוצאות המס של החברות הבנות לחברת האם, שניהלה בפועל את חברות הפרויקט. ייחוס כזה מתבסס על שני נימוקים: הראשון - יש להפוך את החברות הבנות לשקופות, בדומה למה שמצוי בהוראות חוק עידוד התעשיה (מסים), התשכ"ט-1969. השני - חברת האם יכולה למשוך את הרווחים שנוצרו בחברות הבנות עד כדי איפוס הרווחים, בטענה שמדובר בדמי ניהול. חברת האם יכולה לטעון כי הכנסות חברת הבת שייכות לה, מפני שחברת האם היא ההוגה, היזמית ומבצעת הפרויקט בפועל, בעוד תפקיד חברת הבת מסתכם רק על הנייר.

בהלכת פרסום ושרותים בע"מ (ע"א 338/67) עלתה השאלה מהו דין ההוצאות שמשלמת חברת בת כדמי זיכיון לחברת האם. מדובר בחברה שעסקה בשיווק ובפרסום על אוטובוסים ועל תחנות של חברת "דן". החברה הוחזקה על ידי חברת אם בשיעור 100%. מדי סוף שנה הועבר הרווח הנקי של חברת הבת לחברת האם. חברת האם רשמה את הוצאות דמי הזיכיון על שמה, וכך תוצאת המס של חברת הבת הייתה אפס והרווח הנקי שלה הועבר לחברת האם.

בית המשפט העליון קבע שיש לבחון מה היה קורה אילו חברת הבת לא הייתה קיימת, והוחלט כי אילו חברת הבת לא הייתה קיימת, כי אז הכנסות חברת הבת היו נרשמות בחברת האם ממילא, ולכן תשלום דמי הזיכיון לחברת האם אינו מלאכותי. עובדת היות חברת האם בהפסד באותה שנה אינה משנה דבר - המהות היא שההכנסות הן של חברת האם, גם אם תחילה הן נרשמו בחברת הבת. בסופו של דבר, חברת הבת אינה אמורה ליהנות מההכנסות מבלי לשלם לחברת האם בעבור הזיכיון.

בעניין י. צוריאלית מימון וסחר בע"מ (עמ"ה 5036/97) עלתה השאלה מהו דין הכנסות שכירות המועברות למושב מחברה שמוחזקת על ידי המושב (בשיעור 99%), בגין נכס של המושב ששוכרת החברה. דמי השכירות חושבו כרווח נקי של החברה. רשות המסים (מס הכנסה) טענה שההסכם מלאכותי, ואילו החברה טענה מנגד שהרצון בהקמת החברה היה למנוע מקרה שבו ענפי המשק האחרים יקרינו על מצב החברה וישפיעו עליו לרעה.

במקרה זה בחן בית המשפט שתי חלופות: הראשונה בוחנת אם יש לראות את העסקה בכללותה כמקשה אחת, החל בהקמת המערערת (החברה) וכלה בעריכת הסכם השכירות הכולל את התמורה בגין דמי השכירות. את העסקה האמורה יש להשוות למקרה שבו המושב ממשיך לנהל בעצמו את עסקי החברה במקום החברה. על פי חלופה זו מורם מסך ההתאגדות של החברה, ומבחינה כלכלית היא נתפסת כיחידה אחת עם המושב. החלופה השנייה גורסת שהחברה היא ישות משפטית נפרדת מהמושב, ויש לבחון אם דמי השכירות שנגבו ממנה היו נגבים גם מצד אחר שאינו קשור.

בית המשפט בחר בחלופה הראשונה. מכאן עולה שאפשר לבצע מעין הרמת מסך, ולייחס את תוצאות חברת הבת לחברת האם. הייחוס אינו מבוצע על ידי הרמת מסך בפועל, אלא על ידי ייחוס הרווח הנקי של חברת הבת על ידי העברתו לחברת האם. הרווח של חברת הבת נבע מיגיעה של חברת האם, ולכן תשלם חברת הבת לחברת האם בעבור יגיעתה.

תשלום זה יכול להתבצע על ידי רישום הרווח הנקי של חברת הבת כהכנסה בידי חברת האם, אולם במקרה שבו נוצר הפסד בחברת הבת, כיצד אפשר לייחס אותו לחברת האם? כיצד הרמת מסך ההתאגדות של החברה מבוצעת בפועל?

איחוד דוחות כאשר החברות הבנות מפסידות

הצגנו כיצד אפשר להעביר רווחים מחברות בנות לחברות האם. העברת הרווחים יכולה להתבצע ב"פועל" על ידי דמי ניהול וכדומה, ויכולה להתבצע ב"כוח" על ידי ייחוס הרווחים. כעת נציג עמדה הגורסת כי השקעה בחברות בנות כמוה כהשקעה בהלוואה על ידי מי שעוסק בהלוואות.

נדגיש כי כאשר חברת בת מצויה בהפסדים, "מישהו" מממן את ההפסדים האלו. אותו "מישהו" הוא כנראה חברת האם. חברת האם רצתה להשקיע בפרויקט ולבצע אותו בעצמה. בסופו של דבר נאלצה לבצע את הפרויקט באמצעות חברת הבת, אולם חברת האם עומדת מאחורי הפרויקט. חברת האם אינה רואה במימון חברת הבת השקעה בהון מניות, אלא השקעה במלאי.

בעניין חברת רחובות הירוקה בע"מ (ע"ב 1113/04) לוותה חברה כספים מבנק "טפחות" והלוותה את הכספים לחברה קשורה. החברה המלווה הייתה זכאית לרכוש נכסים בבניין שיוקם בגין הלוואה זו. במשך השנים רשמה החברה הפרשה לירידת ערך ההלוואה, לאחר שהגיעה למסקנה שלא תוחזר לה כל יתרת ההלוואה. ההפרשה הוכרה כהוצאה פירותית ולא כהוצאה הונית.

החידוש במקרה זה הוא בהכרה בהפרשה כהוצאה פירותית, שהרי לא מדובר במוסד כספי שעסקו מתן הלוואות ובכל זאת התירו את ההפרשה כהוצאה פירותית. בסופו של דבר, ההלוואה נחשבה להשקעה פירותית בגלל מעורבותה הרבה של החברה, דהיינו גם במקרה זה הפכו את החברה הקשורה לשקופה. אפשר ללמוד מכך כי במקרה שבו חברת אם אקטיבית מלווה לחברת בת כספים שיממנו את הפסדיה, וכל קיומה של חברת הבת נובע משיקולים כלכליים של הבנק אשר דרש את הקמתה, אזי ההשקעה בחברת הבת תיחשב למעין השקעה פירותית (באותו עניין לא נפסל סיווג כמלאי במקרה מתאים). לפיכך שיערוך של חברת הבת ושחיקתה יקבלו ביטוי בחברת האם, וכמו כן יש מקום לייחס הפסד של חברת בת לחברת האם.

סיכום

במאמר זה הצגנו עמדה המסבירה מדוע יש לייחס רווחים והפסדים של חברות בנות (חברות פרויקט) לחברת האם, במקרה שבו חברת האם היא הדומיננטית בתפעול החברות הבנות. לעת עתה רשות המסים (מס הכנסה) טרם אישרה איחוד דוחות, אולם לדעתנו, לאור פסקי דין שיצאו לאחרונה אין מניעה להעלות רווח מחברות בנות לחברת האם, אפילו אם חברת האם תקזז הפסדים מול הרווחים שהועברו מהחברות הבנות.

גם במצב של הפסד של חברת בת יש לראות את ההשקעה (מימון ההפסד) על ידי חברת האם כהלוואה פירותית, ולשערך או לשחוק את ההשקעה בהתאם.