צרידות הוכרה כפגיעה בעבודה

העובדות -------------- מלמוד רחל (להלן: "העובדת") הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") להכיר בצרידות ממנה היא סובלת, כפגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה. העובדת עבדה כמורה לחשבון ומחנכת במשך כ- 21 שנה. בשנים האחרונות סבלה מצרידות קלה לסירוגין, שבאה וחלפה.

העובדת השתמשה בקולה 4-6 שעות ביום, כשעבדה בין 24- 30 שעות בשבוע. בשנת תשס"ז במהלך לימוד בכיתה ה', שהייתה מורכבת מבנים בלבד, נאלצה העובדת להרים את קולה לעיתים קרובות וחשה בצרידות שלא חלפה. העובדת ביקשה וקיבלה את הקטנת מספר שעות עבודתה בשבוע ל- 18 שעות.

לשם בחינת השאלה האם הצרידות ממנה סובלת העובדת היא פגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה הוחלט על מינוי מומחה רפואי, בין היתר כדי לבדוק קיומו של קשר סיבתי בין מחלת העובד לבין תנאי עבודתה.

פסק הדין -------------- בית הדין קיבל את התביעה וציין, כי בית הדין הארצי בחן במספר מקרים, קביעות רפואיות המחלקות בין השפעת התנאים האישיים על קרות המחלה לבין השפעת תנאי העבודה.

נקבע, כי די בקביעה, לפיה תנאי העבודה השפיעו על קרות המחלה, אף אם בשיעור של 20%, כדי להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה.

לאור העובדה, שהעובדת עבדה כמורה והרבתה בדיבור, תכונה זו גרמה לה לצרידות. מדובר במעין "עקרון הגולגולת הדקה". משמע, תנאי העבודה השפיעו על הופעת הצרידות, בשל תכונה מסוימת, שנמצאת בעובדת כמו גם אצל אנשים נוספים.

לפיכך נקבע, כי לתנאי העבודה של העובדת השפעה בלתי מבוטלת על הופעת הצרידות ודין התביעה להתקבל.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".