הפחתת שיעור פיצויי הפיטורים לעובד עקב עבירת משמעת חמורה שביצע

העובדות ------------- חמיאס שמעון (להלן: "העובד"), הועסק כנהג רכב כבד בחברת אלי קרן תעשיות (1997) בע"מ (להלן: "המעבידה"), מחודש 7/01 ועד ליום 6.8.06, עת פוטר מעבודתו, בעקבות אירוע בו נטל משאית השייכת למעבידה, וביצע עבודה פרטית אשר במהלכה התהפכה המשאית ונגרמו לה נזקים. העובד תבע זכויות בגין סיום עבודה, והמעבידה הגישה תביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב הפרת משמעת.

פסק הדין -------------- בית הדין קיבל את התביעה בחלקה, ודחה את התביעה שכנגד בקבעו כי:

פיצויי הפיטורים - מהראיות עולה, כי למעבידה או למי ממנהליה לא היתה ידיעה ספציפית מלכתחילה על העבודה שהעובד נתבקש לבצע ביום האירוע וממלא לא נתנו לכך את הסכמתם המפורשת. כמו כן, אין חולק כי העובד פוטר מעבודתו אצל המעבידה.

סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 קובע, כי "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע". כל ראיה לגבי הסכם קיבוצי החל על הצדדים לא הובאה, ועל כן יש לפנות לתקנון העבודה בתעשייה הקובע, כי ניתן לשלול פיצויי פיטורים באופן מלא או חלקי, מקום שבו בוצעה עבירת משמעת חמורה.

במקרה דנן, שימוש פרטי בציוד מעביד המצוי בחזקת עובד לצורך עבודתו, וזאת ללא קבלת רשות המעביד ולשם הפקת רווחים אישיים, מהווה עבירת משמעת חמורה שאף גובלת בפלילים. בנסיבות הללו, יש להקיש מההוראות המקובלות לשלילת פיצויי פיטורים במקרים של גניבה. ההלכה הפסוקה קובעת, כי רק במקרים חריגים יישללו הפיצויים במלואם, ובהתחשב בנזקים הניכרים שנגרמו למעבידה בשל מעשיו של העובד שנעשו ללא היתר, שיעור הפיצויים לעובד יעמוד על 30%.

דמי הודעה מוקדמת ? סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א ? 2001 קובע, כי "הוראות החוק המחייבות תשלום דמי הודעה מוקדמת לא יחולו על מעביד בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים". במקרה דנן, פיטורי העובד נעשו בנסיבות שבהן העובד הפר משמעת באופן חמור וגרם למעבידה נזקים גדולים. משכך, לא היה מקום לחייב את המעבידה להעסיק את העובד במשך חודש נוסף והוא אינו זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת.

תשלום דמי מחלה ? בהיעדר הוכחה, העובד אינו זכאי לתשלום רכיב זה.

פדיון חופשה - הוכח, כי העובד זכאי לתשלום פדיון חופשה.

התביעה שכנגד ? הוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט ? 1969, קובעות את מסגרת סמכותו של בית הדין ומגדר סמכות זו הוצאו תביעות שעניינן תביעות נזיקין גרידא. משכך, היה ותביעת המעבידה מושתת על עילה נזיקית, אין מקום להידרש אליה במסגרת זו. כוונת המעבידה היתה לתבוע את העובד בעילה של הפרת חובה חקוקה, המצויה בסמכותו של בית הדין, אולם המעבידה לא ציינה מהי החובה החקוקה שאותה הפר העובד וממילא לא הוכיחה טענתה. לפיכך, אין מקום לחייב העובד מכוח עילה זו.

יתרה מזו, לאור תוצאות ההליך, מקום שבו נשלל חלקם הגדול של פיצויי הפיטורים בשל התנהלות העובד, אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף למעבידה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".