הסתיימה סאגת הקרקעות בפ"ת: ביהמ"ש דחה תביעה של 20 מ' ש' נגד עיריית פ"ת

השבוע הגיעה לסיומה סאגה משפטית שהתנהלה למעלה מ-7 שנים בין עיריית פתח-תקווה (הוועדה המקומית והמחוזית לתכנון ובנייה) לבין קבוצות רוכשי קרקעות בסמוך לאזור התעשייה סגולה (חלקה 147).

סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת (ד"ר) דרורה פלפל, דחתה את התביעה הכספית בסך 20 מיליון שקלים, שהוגשה נגד עיריית פתח-תקווה על ידי בעלי קרקעות בסמוך לאזור התעשייה סגולה. את העירייה ואת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בפתח-תקווה ייצגו עו"ד יחקזאל ריינהרץ ועו"ד מיכל אגסי, ממשרד עורכי-דין פריש, שפרבר, ריינהרץ ושות'.

בעלי הקרקע טענו כי הוועדה המקומית והמחוזית לתכנון ובנייה בפתח-תקווה התרשלו והפרו את חובתן בכך שבמשך עשרות שנים לא פעלו לקידום פתרונות תכנוניים סטטוטוריים בחלקות שייעודן היה לתעשיי וכי נמנע מהם לבנות על החלקות מבני תעשייה, עד אשר בסופו של דבר התקבלה תוכנית רכבת הפרברים (מח/113) אשר מנעה לחלוטין את אפשרות השימוש במרבית החלקות.

מדובר בחלקות הנמצאות בגוש 6354 בפתח-תקווה, צפונית למסילת הברזל הסלולה בחלק הצפון- מערבי של אזור התעשייה סגולה (רחוב הרכבת בפתח-תקווה). חלקות אלו הן היחידות באזור צפון פתח-תקווה שיועדו למבני תעשייה, אולם קידום תכנון של מבני תעשייה הוא בעייתי ביותר בשל העובדה שהחלקות מוקפות בשטח חקלאי גדול וצמודות לבריכות חמצון וכן לשטח שייעודו פינוי אשפה. בנוסף, עובר בסמוך לחלקות קו מים של חברת מקורות, קווי דלק וכן קו מסילת רכבת.

מיקומן הבעייתי ביותר של החלקות והיעדר קיומה של דרך חוקית המובילה למקום, לא הותירו לעירייה ברירה אלא לטעון כי ייעוד החלקות (לתעשייה) אינו תואם את השימוש הראוי בהן. לכך התווספה העובדה כי לוועדה המקומית הוגשה בקשה אחת בלבד להקמת מבנה תעשייה בשנת 1984.

בקשה זו סורבה בשל טעמים ענייניים, ומעבר לכך לא נעשה על-ידי התובעים דבר לצורך קידום הבניה בקרקעות, מתוך הבנה שמבני תעשייה אינו השימוש המטבי באדמות. משום כך, טענו עיריית פתח-תקווה והוועדה המקומית כי פעילותן היתה ללא דופי ולא כוונת זדון, בין היתר גם בשל העובדה כי הוועדה המקומית הייתה כפופה להנחיות הוועדה המחוזית ורכבת ישראל, שמנעו את קידום התכנון במקום.

החל משנת 2001 התקיימו בתיק זה ישיבות רבות במהלכן נשמעו עשרות עדים, בהם בעלי מקצוע ומומחים (שמאים ואדריכלים) בתחום המקרקעין. בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי שהתקבל לאחרונה, נדחתה התביעה במלואה, תוך שבית-המשפט קיבל את טענות הוועדה המקומית וקבע כי היא נהגה כשורה ולא התרשלה בטיפול בנושא. בית-המשפט חייב את התובעים לשלם לעירייה שכר טרחה בסך של 45,000 שקל. (ת.א. 1178/02)