עד מתי ניתן לתקן שומה?

אחת מן השאלות המעניינות היא: האם תיקון שומות מיסוי מקרקעין יכול להיעשות גם לאחר חלוף ארבע השנים, המנויות בסעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 [להלן - "חוק מיסוי מקרקעין"]. בנושא קיימת פסיקה סותרת, הנותנת משקל שונה לאינטרסים של יציבות, מחד גיסא, ושל מס אמת, מאידך גיסא. הסוגיה, המתעוררת לא אחת, הנה: עד מתי ניתן לפתוח שומות מס שבח, מס רכישה ומס מכירה ולתקנן? המבקשים לתקן זאת עשויים להיות רשות המסים בישראל [להלן - "הרשות"] וגם פעמים רבות הנישום מטעמים שונים. העילה הרווחת לכך היא ניכויים, שהיתוספו מאוחר יותר (כגון: שכר טרחת עורך דין, תשלומים למינהל, היטלי השבחה, וכו'). סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין דן בנושא וקובע, כי מנהל מס שבח רשאי, בין ביוזמתו ובין על פי דרישת מי ששילם מס, לתקן שומה שנעשתה (בין מכוח הצהרת המוכר, או הרוכש, ובין בידי המנהל בהעדר הצהרה), וזאת בתוך ארבע שנים מיום שנעשתה. הסעיף מונה שלוש עילות לתיקון השומה: א. גילוי עובדות חדשות, העשויות לשנות את סכום המס. ב. המוכר מסר הצהרה בלתי נכונה. ג. התגלתה טעות בשומה. לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין, שיש בהם כדי להשפיע על אופן הפעלת סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, ובפרט על עניין המועד הקצוב לארבע שנים. בעבר הזכרנו את פסק הדין בעניין סמי, שממנו עולה הלכה כללית, כי ההחלטה בדבר עשיית השומה צריכה לקבל לבוש מוחשי של הוצאת השומה מידי הרשות ושליחת השומה לנישום. מכאן, שגם באשר למדידת ארבע השנים בסעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, הרי יש להניח, שהמועד יימדד מרגע שליחת השומות לנישום. כך מתעוררת השאלה: האם המועד האמור (ארבע שנים) ניתן להארכה, לדוגמה, מכוח סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין, הקובע כי: "107(א) המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה." טענת הרשות הנה, כי אי אפשר להאריך את המועד מעבר לארבע שנים, וכי מדובר בהתיישנות מהותית. את הטענה הזאת קיבלה ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בירושלים, בפסק הדין, בעניין ו"ע 9066/04, זהבה אלוני [להלן - "הוועדה"], שניתן בחודש אוגוסט 2006. הוועדה קבעה, כי כוונת סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין הנה לחול באשר למועדים דיוניים, ולא למועדים מהותיים, וכי סעיף 107 לעיל קובע התיישנות מהותית. עוד נקבע בפסק הדין, כי עדיף יסוד הוודאות והיציבות בדיני המס (התיישנות מהותית בתוך ארבע שנים), ולו במחיר של הנצחת טעות מיסויית ("אמת ויציב - יציב עדיף"). הוועדה הסתמכה כאנלוגיה גם על פסיקת בית המשפט העליון במס הכנסה, בעניין דניאל שחר. לעומת זאת, כחצי שנה לאחר מכן, בחודש ינואר 2007, ניתן פסק דין בידי ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ובו המסקנה הייתה הפוכה. במסגרת פסק הדין בעניין ו"ע 1063/02, סולטן, נקבע כי סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין חל גם על הארכת המועד של סעיף 85 לחוק זה. נקבע כי יש לאשר הארכה רק בנסיבות מיוחדות, אולם בנסיבות העניין - לאור תום לבם של העוררים ולאור מצגים שגויים, שיצרו רשויות מיסוי מקרקעין - אכן אושרה הארכת המועד. דומה אפוא, כי גם בנושא זה טרם ניתנה הכרעה סופית וחד-משמעית. נציין כי לדעתנו, עקרון גביית מס אמת ומניעת עיוות מס, מן הראוי שיגברו על מגבלות פרוצדורליות, בבחינת "אמת ויציב - אמת עדיף". לא כל שכן אלה הם פני הדברים, כאשר מדובר ביחסים בין צדדים, שאינם שווי כוח - המדינה (הרשות), מצד אחד, והנישום - מן הצד האחר. שאלה נפרדת הנה: מה הן הנסיבות, שבהן אכן תאושר הארכת מועד, כאמור, והאם שינוי ההלכה מהווה עילה לפתיחת שומה, על פי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין. גם בסוגיה זו יש פסיקות סותרות. הכותבים - ממשרד ד"ר אברהם אלתר ושות', עורכי דין.