הותרו בנכוי חלק מהוצאות הנהול משלא הוכח היקף השרות

עמ"ה 7034/03 ע.א. רג'ין תעשיות פלסטיות בע"מ ואח' נ. פקיד שומה אוטונומיה המערערת 1 (להלן – המערערת), הינה חברה פרטית אשר הוקמה ביום 1.8.1999, בהתאם להסכם שנחתם בין האחים פרוסט לבין האחים חסונה.

בעלי המניות במערערת, בחלקים שווים, הנם האחים חסונה וחברת בלושטיין, קוגן, בר-קהן נאמנויות בע"מ, המחזיקה את המניות עבור האחים פרוסט. האחים חסונה הינם תושבי חברון, בעלי אזרחות ירדנית ופלשתינאית. האחים פרוסט מחזיקים, באמצעות הנאמנות ר.ד.ר. נאמנויות בע"מ, בחברת קילט. האחים חסונה הינם בעלים של משרד אלריאן, שהנו חברה הרשומה ברשות הפלסטינאית.

המערערת טוענת כי היא נוהלה ע"י חברת קילט ומשרד אלריאן. בשנת 1999 העבירה המערערת מתוך רווחיה למשרד אלריאן דמי ניהול ובשנת 2000 העבירה למשרד אלריאן ולחברת קילט דמי ניהול.

המשיב לא הכיר בדמי הניהול וקבע כי מדובר בתשלום דיבידנד אשר שולם מתוך רווחים של המערערת לבעלי המניות שלה ועל כן אין להתיר את ניכוי ההוצאה. בנוסף, המשיב לא התיר למערערת לנכות הוצאות אחזקת רכב והוצאות הובלה. על כך הערעור. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק

מנגנון תשלום דמי הניהול כבר נדון בפסיקה. הכוונה למצבים בהם מנהלי חברה מטפלים בענייניה של החברה דרך תאגיד אחר, בו הם משמשים שכירים. בדרך זו התאגיד האחר מעניק לחברה שירותי ניהול והחברה מעבירה לתאגיד האחר תשלום עבור אותם שירותים. במצבים אלה מקבל המנהל מאותו תאגיד אחר משכורת עבור שירותיו והחברה זכאית לנכות את דמי הניהול שהיא משלמת לתאגיד האחר כהוצאה.

בפסיקה נקבע כי דרך זו אינה פסולה עקרונית, אולם נקבע כי את קיומו של הסדר יוצא דופן זה יש להוכיח במידת שכנוע גבוהה מן הרגיל, בשל האפשרות שהחברות המעורבות מנצלות שלא כדין את המנגנון הנ"ל, על מנת להפחית את חבותן במס. כך, דמי הניהול שמועברים מחברה רווחית יחשבו כהוצאה מוכרת לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה), ועל כן יפחיתו את החבות במס של אותה חברה. וכן, אם החברה אשר אליה מועבר הכסף הינה חברה מפסידה, היא תוכל לקזז את הפסדיה מאותם כספים שהועברו לה. בענייננו, על המערערת להוכיח, כי "דמי הניהול" ששולמו על ידה אכן שולמו עבור ניהול או כשכר עבודה, קרי - היוו הוצאה המותרת בניכוי לפי סעיף 17 לפקודה. עפ"י עדותו של מר אבי פרוסט, אחד מהאחים פרוסט, "דמי הניהול" שולמו לאחים חסונה בשנת 1999 ככיסוי עבור הוצאות שהוציאו לשם הקמת העסק. הוצאות לקניית משאיות ומחסן הינן הוניות ואינן מותרות בניכוי לפי סעיף 17 לפקודה. מכאן שאין להכיר כהוצאות המותרות בניכוי בסכום ששולם לאחים חסונה בשנת 1999. מהעדויות עולה, כי האחים פרוסט וחסונה פעלו לניהול עסקיה של המערערת ולקידומם. יחד עם זאת, המערערת לא הוכיחה את היקף השירותים שניתנו על ידם ולא הניחה תשתית ראייתית לאופן חישוב דמי הניהול (כגון כמות שעות העבודה ותעריף השכר לשעה). המערערת לא הציגה חשבונות מפורטים של הוצאותיה בעניין זה כנדרש. המערערת לא הציגה חשבונות מפורטים ולא הוכיחה את היקף שירותי הניהול והאם הסכומים ששילמה עבור כך סבירים. יחד עם זאת, הוכיחה המערערת כי האחים פעלו לניהול עסקיה והרחבתם. לפיכך, יש מקום להתיר למערערת הוצאה בגבולות סבירים כתשלום שכר או דמי ניהול לאחים פרוסט וחסונה. בנסיבות בענייננו, יש להכיר במחצית מ"דמי הניהול" שביקשה המערערת לנכות כהוצאה מותרת. המערערת דיווחה על הוצאות אחזקת רכב לשנות המס 1999-2000. המשיב לא התיר למערערת לנכות את ההוצאה, שכן לטענתו, למערערת אין כלי רכב בבעלותה והיא לא הציגה מסמכים התומכים בטענתה כי השתמשה בכלי הרכב במסגרת פעילותה. נדחה ערעור המערערת בענין זה, שכן המערערת לא הציגה בפני בית המשפט מסמכים המעידים כי שכרה כלי רכב, כפי שטענה.

המערערת דיווחה על הוצאות הובלה שביצע משרד אלריאן בשנת 2000 ודרשה ניכוי בגין הוצאות אלו. המשיב לא התיר למערערת לנכות את ההוצאות האמורות. בחשבונית שהוציא משרד אלריאן נרשמה מהות העבודה כ"הפרשי עבודות" והמערערת לא הביאה כל הוכחה כי הסכום שולם עבור הובלות. לאור האמור, נדחית טענת המערערת כי יש להכיר בהוצאות אלו. הערעור התקבל בחלקו לעניין דמי הניהול ונדחה בנוגע להכרה בהוצאות אחזקת רכב והוצאות הובלה. המערערת חויבה בהוצאות בסכום כולל של 10,000 ש"ח. ניתן ביום: 3.7.2006 בפני: כבוד השופטת מ. מזרחי. ב"כ המערערים: עו"ד בלושטיין גדיאל; ב"כ המשיב: פרקליטות מחוז ירושלים.