ע"א 8817/04 וערעור שכנגד, עיריית רמת-גן נ. מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב; ע"א 11716/04 עיריית הרצליה נ. מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב

עיריית רמת-גן התקשרה בחוזה לרכישת זכויות במקרקעין. בחוזה התחייבו המוכרות להקים ולבנות עבור עיריית רמת-גן תיאטרון, אשר יכלול גם ציוד וריהוט. המנהל הוציא שומה זמנית לפי סעיף 78(א)(1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה, רכישה), התשכ"ג–1963 (להלן - החוק), בה קבע את סכום הרכישה וקבע את מס הרכישה לפי שיעור מס רכישה רגיל (5%).

על שומה זו הגישה עיריית רמת-גן השגה, בה טענה כי יש לחשב את מס הרכישה לפי תקנה 8(א) לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), התשל"ה-1975 (להלן - התקנות), וכי השווי איננו כולל את שווי המיטלטלין. המנהל דחה השגה זו ועיריית רמת-גן הגישה ערר לועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי.

ועדת הערר חייבה את עיריית רמת-גן במס רכישה בשיעור רגיל. לגבי הכללת ערך הציוד והמיטלטלין בשווי הרכישה, נקבע כי הציוד והמיטלטלין המופיעים במפרט הטכני המצורף לחוזה, לא יהיו חלק משווי המקרקעין. על כך הערעור והערעור שכנגד.

הסוגיה המשפטית אשר מתעוררת בע"א 11716/04, הינה מקבילה לסוגיה בע"א 8817/04, ועוסקת בשאלה האם זכאית עירית הרצליה, לשיעור מופחת של מס רכישה בגין העסקה שביצעה, בהתאם להוראות תקנה 8(א) לתקנות.

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים פסק

מסעיף 8(א) לתקנות משתמע, כי רשות מקומית המעוניינת ליהנות מהפטור בסעיף הנ"ל, נדרשת להוכיח, כי במקרקעין שרכשה, אין כל פעילות המניבה לה "הכנסה", ואף לא תתקיים במקרקעין זה כל פעילות שכזו בעתיד.

תכליתו של סעיף 8(א) לתקנות, להעניק הקלת מס לרשות מקומית הפועלת למען מטרה ציבורית, אך זאת כל עוד היא פועלת כגוף ציבורי למען מטרה ציבורית וכל עוד שאין בפעילות תחרות עם גופים מסחריים. לאור תכלית זו, הרי שיש לפרש את המונח "הכנסה" כ"הכנסה מפעילות מסחרית".

עיריית רמת-גן איננה מכחישה, כי בתיאטרון מתרחשים דרך קבע אירועים שונים, הצגות ומופעים, אשר להם נמכרים כרטיסים במחיר מלא. לפיכך, ניתן לומר כי התיאטרון פועל בתנאי תחרות מסחרית עם כל יתר אולמות התיאטרון בקרבתו הגיאוגרפית, הן מבחינת תוכן פעילותו והן מבחינת מחירי כרטיסיו, אשר מספקים לו הכנסה. ככזה, התיאטרון, אשר הינו עסק על-פי כל קריטריון, אינו זכאי להקלה בתשלום המס על-פי סעיף 8(א) לתקנות.

השימוש בכספים אותם מרוויחה העירייה באמצעות התיאטרון, לצורך סבסוד פעילויות שונות, איננו משנה לענייננו. כספים אלו מהווים למעשה הכנסה לעירייה, וזאת ללא קשר לאיזו מטרה וכיצד ישתמשו בהם, ובמנותק מהשאלה האם בסופו של דבר, יהוו רווח או לא. די בכך שבמקרקעין האמורים מתנהלת גם פעילות אשר נחשבת מסחרית, בכדי לפסול את מתן זכאות עיריית רמת-גן להקלה במס.

לענין האפשרות לכלול בשווי הרכישה של המקרקעין, גם את שוויו של הציוד והמיטלטלין שהותקנו בתיאטרון ואשר נכלל כחלק מהתמורה על פי החוזה - מחוברים הניתנים להפרדה, אינם בגדר מקרקעין לעניין החוק. בענייננו, מדובר בחפצים אשר על ידי הסרת ברגים, שבים להיות ניידים ואינם מאבדים את אופיים או זהותם העצמאיים, ומהווים למעשה מיטלטלין. לפן זה יש חשיבות מכרעת, ויש לאבחן בין ציוד שכזה, לבין מיטלטלין שאין הדבר כך לגביהם. לפיכך, בענייננו, המיטלטלין והציוד אינם חלק מן המקרקעין.

הסוגיה המשפטית העולה בע"א 11716/04, כמו גם אופייה, טיבה וטענותיה של המערערת בפרשה זו, דומות ואף כמעט זהות, לאלו אשר מתקיימות בע"א 8817/04. לפיכך, יש לדחות ערעור זה מאותם הסיבות והשיקולים.

הערעורים נדחו. אין צו להוצאות.

ניתן ביום: 8.3.2006 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה; כבוד השופט ס' ג'ובראן; כבוד השופט י' עדיאל.

ב"כ של עיריית רמת-גן: עו"ד אורן הירש; ב"כ של עיריית הרצליה: עו"ד בני גבריל ועו"ד עמית וינברג; ב"כ של מנהל מס שבח מקרקעין: עו"ד יהודה ליבליין.