סמכות שיפוט ותרופות

בחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן - החוק), קבועות הוראות בדבר זכויות של עובד ועובדת, וביניהן הזכות לחופשת לידה, לחופשת אימוץ, להגבלת פיטורים, והזכות של עובדת להיעדר מהעבודה במקרים מסוימים.

סעיף 14(א) לחוק קובע עבירה פלילית בהתייחס למעביד בשל העבדה בניגוד לחוק, אי מתן חופשת לידה בהתאם לסעיף 6 לחוק והפרת הוראות סעיף 9 לחוק, העוסק בהגבלת פיטורים.

עם זאת, המציאות מוכיחה כי הסנקציות הפליליות אינן מופעלות ולכן אינן מרתיעות דיין, ובפועל עדיין קיימים מעבידים רבים העוברים על הוראות החוק.

ביום 3.1.2006 פורסם חוק עבודת נשים (תיקון מס' 31), התשס"ו-2006 (להלן - התיקון).

עפ"י התיקון, לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות החוק והוא רשאי לפסוק פיצוי גם אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. כמו כן, הוא רשאי ליתן צו מניעה או צו עשה אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת.

בנוסף, נקבע רף מינימום של פיצויים שייפסקו לעובד או לעובדת שפוטרו בניגוד להוראות סעיף 9 לחוק, בגובה 150% מהשכר שהיה מגיע להם אילולא הפיטורים. אך בית הדין מוסמך לפסוק פיצויים בסכום נמוך יותר, מטעמים מיוחדים שיירשמו.