מענק עבודה מועדפת לחייל משוחרר חבר קיבוץ

עב"ל 137/99, עב"ל 307/99 המוסד לביטוח לאומי נ. הילה דוידסקו ואח', ניתן ביום 26.5.2005.

עובדות

הילה ונסים שירתו שירות סדיר בצה"ל ועם שחרורם הפכו למועמדים לחברות בקיבוץ או במושב השיתופי, בו התגוררו עובר לגיוסם לצה"ל. במסגרת זו, הם הועסקו בקיבוץ או במושב השיתופי בעבודה מועדפת או נדרשת, כמשמעות מונחים אלו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (שהיה תקף בתקופה מושא ערעור) (להלן - חוק הביטוח הלאומי או החוק).

הילה ונסים פנו למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) בתביעה לתשלום מענק עבודה מועדפת (להלן גם - המענק). תביעתם זו נדחתה מן הטעם שלא התקיים בהם התנאי הקבוע בסעיף 127טז1(ב) לחוק הביטוח הלאומי, לפיו זכאי למענק עבודה מועדפת הוא מי שזכאי לדמי אבטלה. חברים או מועמדים לחברות בקיבוצים ובמושבים שיתופיים אינם מבוטחים בביטוח אבטלה, ולכן אינם זכאים לדמי אבטלה. לטענת המוסד, בהעדר זכאות לדמי אבטלה לא זכאים חיילים משוחררים שהינם חברים או מועמדים לחברות בקיבוצים או במושבים שיתופיים למענק עבודה מועדפת.

הילה ונסים הגישו תביעה לבתי הדין האזוריים בחיפה ובתל אביב. בתי הדין הגיעו למסקנה כי המשיבים זכאים למענק עבודה מועדפת. מכאן הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה פסק

סעיף 127טז1(ב) לחוק הביטוח הלאומי, קבע כי מי שנתקיימו בו שני התנאים שלהלן יהיה זכאי למענק: הוא זכאי לדמי אבטלה ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה והוא עבד ששה חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר בעבודה מועדפת שהציעה לו לשכת התעסוקה.

טענתו המרכזית של המוסד בערעורים שהגיש הייתה כי חיילים משוחררים שהינם חברים או מועמדים לחברות בקיבוצים או במושבים שיתופיים אינם מבוטחים בביטוח אבטלה, ומשכך אין הם זכאים למענק עבודה מועדפת. דין טענה זו להידחות. אין לראות את הוראתו של סעיף 127א(2) לחוק, המכלילה חיילים משוחררים במעגל המבוטחים בביטוח אבטלה, ככזו העוסקת אך ורק בחיילים משוחררים שאינם חברים או מועמדים לחברות בקיבוץ או במושב שיתופי. פרשנות זו אינה תואמת את לשון החוק שאינו מוציא מהגדרת המונח מבוטח שבסעיף 127א לחוק הביטוח הלאומי חיילים משוחררים שהם חברים או מועמדים לחברות בקיבוץ או במושב שיתופי.

הפרשנות אף אינה תואמת את תכליתו של החוק, שהיא עידוד חיילים משוחררים לא לנצל את זכאותם לדמי אבטלה, להם הם זכאים, ותחת זאת להצטרף למעגל העבודה בעבודה מועדפת בהתאם לצרכי המשק. תכלית זו מתקיימת גם כאשר עסקינן בחיילים משוחררים חברים או מועמדים לחברות בקיבוץ או במושב שיתופי.

אין לקבל את טענת המוסד, לפיה הסטטוס של הילה ונסים כחיילים אינו עומד בפני עצמו ונבלע במעמדם כחברים או מועמדים לחברות בקיבוץ או במושב שיתופי. חייל משוחרר, שהינו חבר או מועמד לחברות בקיבוץ או במושב שיתופי, עונה על כל אחת מההגדרות הללו בנפרד, וגם אם אינו זכאי למענק עבודה מועדפת בשל היותו חבר או מועמד לחברות בקיבוץ (דבר המוטל בספק אף הוא), הרי שזכאי הוא לו מתוקף היותו חייל שהשתחרר משירות סדיר במשך השנה הראשונה לשחרורו מהצבא, ובלבד שיעמוד בדרישות הנוספות הקבועות בחוק הביטוח הלאומי.

אשר לטענתו של המוסד, לפיה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין חבר או מועמד לחברות בקיבוץ לקיבוץ, כבר נפסק כי אין כל מניעה שחבר קיבוץ יהיה בסטטוס של עובד בצד היותו בסטטוס של חבר קיבוץ, כל עוד עולה מהמסכת העובדתית כי החייל המשוחרר עבד בקיבוץ או במושב השיתופי. במקרה זה, הילה עבדה בקיבוץ בימים ובשעות קבועות. הילה אף קיבלה מהקיבוץ שכר, בגינו שולמו דמי ביטוח למוסד. אשר לנסים, הוא עבד בקטיף ובתעשייה וקיבל מהמושב תקציב חודשי. בנסיבות אלה, ניתן לקבוע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הקיבוץ או המושב להילה ונסים.

סוף דבר, הערעורים נדחים. המוסד ישלם להילה ונסים, כל אחד, הוצאות משפט לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק.