תשלום בגין תקופת השעיה אינו נושא פיצויי הלנה

בפסיקה נקבע כי התשלום בתקופת ההשעיה אינו "שכר עבודה" כמשמעותו בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, ועל כן אינו בגדר "שכר מולן" המזכה בפיצויי הלנה.

בהמ' 490/60 "יחד", קואופ עובדי ומובילי בשר בחיפה בע"מ ואח' נ. צבי שימנסקי (פד"י טו 1193), נקבע כי ספק אם "משכורת" אשר מעסיקה ממשיכה לשלם לעובד, אף על פי שאין הוא עובד, נכנסת בגדר "שכר עבודה" כמשמעותו בחוק הגנת השכר. לשם כך חייבת היא להיות משכורת המגיעה לעובד "עקב עבודתו ובמשך עבודתו".

בע"ע 1357/01 ששי לוי נ. מדינת ישראל (ניתן ביום 17.3.2005 בבית הדין הארצי לעבודה), נידון מקרה של עובד שהושעה מעבודתו לתקופה של 6 חודשים והעובד הגיש תביעה לתשלום הפרשי שכר ופיצויי הלנה. בית הדין הארצי קבע כי מאחר ולא מדובר בתשלום עבור עבודה בפועל, אלא פיצוי על שלילת הזכות לעבוד, אין מדובר בשכר כמשמעותו בחוק הגנת השכר, ואשר על כן אין לחייב את המעסיקה בפיצויי הלנת שכר. בית הדין הארצי חזר על העמדה כי כדי שמשכורת תיכנס להגדרת שכר עבודה, כמשמעותו בחוק הגנת השכר, היא חייבת להיות משכורת המגיעה לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו. בית הדין הוסיף כי תרופת פיצויי ההלנה שנקבעה בחוק הגנת השכר היא חריגה וחריפה ויש להיזהר מהרחבת תחולתה.

לפיכך, במקרה הנידון נראה כי מעסיקתו של גיל אינה חייבת בתשלום פיצויי הלנת שכר.