קרנות הנאמנות של אילים – צל"ש או טר"ש

שוק קרנות הנאמנות הוא שוק דינמי ותחרותי – התחרות היא שיווקית, אבל לא פחות מכך היא מקצועית, כאשר המטרה של כל גוף היא לייצר ערך מוסף גדול ככל האפשר למשקיעים בקרנות. איך מודדים את הערך הזה? בעיקר דרך תשואות עודפות, כאשר מערכות הבנקים שמדרגות קרנות נאמנות לוקחות בחשבון את התשואות ביחס לסיכון.

המערכות האלו מורידות ומעלות קרנות במיליארדים – אחרי הכל, הרוב הגדול של ההשקעות של הציבור בקרנות, מתבצע דרך יועצי ההשקעות בבנקים, ובחודשים האחרונים המערכות האלו הורידו מהמקומות הראשונים את הקרנות הבולטות של איילים שמנוהלת על ידי קובי שגב.

איילים איבדה כמחצית מהיקף הכספים שהיא מנהלת בטווח 7-8 חודשים, ולאחר שגייסה מיליארדים רבים בשנת 2016, והפכה להיות שחקן דומיננטי בשוק הקרנות, היא נמצאת עכשיו בסחרור משמעותי. הסיבה היא גישת השקעות חריגה. בעוד שרוב מנהלי הקרנות מייצרים תשואה דומה או קרובה לבנצ'מרק, קובי שגב נוקט בעמדה שונה – הוא בוחר להשקיע במה שהוא באמת מאמין ולא במה שכולם עושים. נשמע ברור מאליו, אבל זה לא כך.

בעולם קרנות הנאמנות המטרה של המנהלים היא לא להיכשל יותר מאשר להצליח. אם הקרנות שלהם יהיו מדורגות בתחתית הקטגוריה אז אוי ואבוי להם ומקום העבודה שלהם בסכנה, אבל אם הם יהיו סביב הממוצע הם שומרים על מקום העבודה. אז ז מה שהם עושים – הם מכוונים לממוצע, והמשמעות היא שהם לא לוקחים סיכונים. זו הסיבה העיקרית שבכל קטגורייה יש הרבה קרנות דומות בתשואה, פשוט כולם כמעט משקיעים באותה סחורה, כשפה ושם יש הבדלים בתמהיל ההשקעה.

• המודל העסקי של חברת ארגו והאם היא מעניינת להשקעה?
• זו החברה שתרוויח לאחר שהמלחמה תסתיים

השיטה הזו היא שימור הבינוניות. בשיטה הזו אין באמת תוספת ערך משמעותית למשקיעים. הערך נמצא במקומות שמנהל ההשקעות בוחר ומשקיע במקומות שלהערכתו אטרקטיבים יותר, וההיפך – לא משקיע במקומות שלא נראים לו למרות שהשוק דווקא משקיע שם. הבעיה שמנהלים כאלו לוקחים סיכון גדול – זה צל"ש או טר"ש, אם הם מצליחים הם מגייסים מיליארדים, ואם הם נכשלים הם סופגים פדיונות עתק.

קובי שגב - אחראי לעלייה, ואחראי לנפילה

קובי שגב, הוא מהטיפוסים האלו, הוא הולך עד הסוף בהתאם להערכות שלו (ושל הבית), הוא לא נכנע לבינוניות ומשקע איפה שכולם משקיעים. הוא רוצה להוביל ולוקח סיכון שזה ייכשל. אז ראשית – שאפו, ושנית – השנה הוא נכשל (בגדול).

קרנות איילים שהיו להיט ענק בשנת 2016, איבדו השנה משיא של נכסים מנוהלים בהיקף של 11 מיליארד שקל, יותר מ-5 מיליארד שקל, והם מנהלים כעת סביב 5.5 מיליארד שקל. ואיך זה קרה?  באילים נקטו בגישה שונה מהגופים המוסדיים האחרים בשוק. שגב העריך חולשה בשווקים ונקט בגישה דפנסיבית. אולי הוא צודק בראייה לזמן בינוני וארוך, בטווח הקצר הוא נכשל. הוא נמנע מלהשקיע כספים נוספים האגרות חוב אמריקאיות (אם כי יש לאילים החזקה היסטורית גדולה באקסטל), ואלו ייצרו לקרנות האחרות תשואה גבוה, שהרחיקה אותו מצמרת הקרנות המובילות.

• רבעון ראשון 25: מה התשואה בקרנות המעורבות
• הקרנות הגמישות חושפות את האמת; מי הוביל בתשואה?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הטעויות של שגב 

זאת ועוד – אילים התרכזה במספר מניות מצומצם ובהם החזיקה בשיעור יחסית גבוה, כשרובן, לא כיכבו (בלשון המעטה). בין המניות העיקריות בקרנות -  טבע, אל-על, דור אלון, קמהדע, וכשטבע נפלה, הם הגדילו את האחזקות כך שההפסד רק גדל.

הגישה הדפנסיבית לצד אחזקות עיקריות במניות מסוימות, גרמו לתשואה נמוכה, וליציאה מרשימת הקרנות המומלצות, ואז נוצר סחרור – בחודשים האחרונים הפדיונות עולים על 1 מיליארד שקל בחודש, והחברה משלמת על נקיטת העמדה שלה לגבי השוק. אלא שיש כאן מחיר נוסף – הפדיונות מכריחים את החברה לממש ניירות ערך, ובמקומות שהיא בולטת היא עלולה לגרום לירידות נוספות, כך שבפעילותיה, ככל הנראה, היא מעצימה את הירידה בניירות ערך מסוימים ובעקיפין מייצרת תשואה שלילית נוספת.

ומה המסקנה - אולי תופתעו, אבל אנחנו בעד מנהלי קרנות שיוצאים מהממוצע, שמעיזים, שהולכים עם הגישה שלהם עד הסוף. נכון, זה יכול להיכשל בגדול, אבל נמאס מהממוצע, נמאס מכך שכולם הם אותו דבר. יש מקום למנהלי קרנות שחושבים ועושים אחרת. המסקנה לא קשורה לאילים, אלא לבנקים – המערכות של הבנקים תומכות בבינוניות של מנהלי הקרנות, ולא מאפשרות חשיבה מחוץ לקופסא. הם לא מנקודת מחקר, תושיה, העזה. הם באנליות, סטטיסטיות, והם חוטאות למחזיקים בקרנות. אחרי הכל, מה יקרה אם אילים תתברר כצודקת בעוד שנה, אותם משקיעים שברחו מהקרנות שלה, יפספסו זינוק מטאורי. אבל אלו שמקשיבים למערכות בבנקים, לא יעלו על זה.