מועצת העיתונות

מועצת העיתונות בישראל היא גוף וולונטרי שהוקם כדי לשמור על חופש העיתונות ועל כללי האתיקה המקצועית בתקשורת. היא אינה רשות ממשלתית ואינה נשענת על חקיקה, אלא על הסכמה של גורמים בענף לקבל את מרותה.

בין חבריה נמנים עיתונאים, מוציאים לאור ונציגי ציבור,
ובראשה עומד לרוב משפטן בכיר. הכלי המרכזי שלה הוא תקנון האתיקה — מסמך שמגדיר כללים בנושאים כמו דיוק, הגינות, הפרדה בין פרסומת לתוכן מערכתי, הגנה על מקורות ופגיעה בפרטיות.

בית הדין לאתיקה הפועל במסגרתה דן בתלונות של אזרחים ושל גופים נגד פרסומים, ויכול
לקבוע שנפל פגם אתי ולדרוש את פרסום ההחלטה. סמכויותיו מוגבלות — אין לו כוח להטיל קנסות — ולכן עוצמתו נשענת על יוקרה מקצועית ועל הרתעה ציבורית בלבד.

המועצה נוטלת חלק גם בדיון הציבורי הרחב על חופש הביטוי, ומביעה עמדה בסוגיות של צנזורה, רגולציה על תקשורת
ותנאי עבודתם של עיתונאים בישראל.

בעידן שבו כל אדם יכול לפרסם לקהל רחב, השאלה מיהו עיתונאי ומה תחולתם של כללי האתיקה הפכה מורכבת מתמיד. המועצה נדרשת להתמודד עם גבולות מיטשטשים בין תקשורת מסורתית, מדיה דיגיטלית ורשתות חברתיות.

כללי האתיקה שקבעה המועצה נוגעים לפרסום שמות, לניגוד עניינים ולהפרדה בין תוכן שיווקי לתוכן מערכתי. סוגיות אלה חשובות במיוחד בשוק התקשורת הישראלי, שבו בעלות צולבת בגופי עיתונות מעוררת ביקורת ציבורית.