קיבוץ

קיבוץ הוא צורת התיישבות קהילתית ייחודית שהתפתחה בישראל, המבוססת על עקרונות של שיתופיות, שוויון וניהול משותף של רכוש ואמצעי ייצור. הקיבוץ הראשון בארץ ישראל הוקם בתחילת המאה העשרים, והתנועה הקיבוצית מילאה תפקיד מרכזי בהתיישבות ובבניית המדינה.

לאורך
השנים עברו רוב הקיבוצים בישראל תהליכי שינוי משמעותיים, מדגם שיתופי מלא לדגם "מתחדש" הכולל דיפרנציאציה בשכר, הפרטת שירותים ומגורים, לצד שימור מוסדות קהילתיים משותפים. תהליכים אלה נבעו במידה רבה ממשברים כלכליים שפקדו את התנועה הקיבוצית בשנות השמונים והתשעים.

כיום פועלים בישראל מאות קיבוצים, המשלבים פעילות חקלאית עם ענפי תעשייה, תיירות ומסחר, ורבים מהם מהווים גם יישובי מגורים אטרקטיביים המושכים אוכלוסייה חדשה.

מפעלי תעשייה, לולים ומתקני אנרגיה מהווים כיום מקור הכנסה מרכזי ליישובים האלה, לצד השכרת מבנים. הרחבות קהילתיות שמשווקות בהן מציעות מחיר נמוך יחסית, ולכן הן מושכות ביקוש ומשפיעות על מחירי הדירות מול מדיניות רשות מקרקעי ישראל .