פשרה
פשרה היא הסדר שבו צדדים לסכסוך מסכימים לסיימו בהסכמה, תוך ויתור הדדי, במקום להמשיך בהליך משפטי עד להכרעה. הסכם פשרה יכול להיחתם לפני הגשת תביעה או בכל שלב של ההליך, ובמקרים רבים הוא מקבל תוקף של פסק דין, כך שניתן לאכוף אותו כאילו נפסק על ידי בית המשפט.
היתרונות המרכזיים בפשרה הם חיסכון בזמן ובעלויות משפטיות, הפחתת אי-הוודאות הכרוכה בהכרעה שיפוטית, ולעיתים שמירה על סודיות ועל יחסים עסקיים. בשל כך, מערכת המשפט מעודדת פשרות, ובתי המשפט אף מציעים לצדדים הליכי גישור ופישור. מנגד, פשרה כרוכה בוויתור
על חלק
מהסעד הנתבע ואינה כוללת בהכרח הכרה באחריות.
בתחום הכלכלי מתקיימות פשרות במגוון הקשרים: הסדרי חוב בין חברות למחזיקי איגרות חוב, יישוב מחלוקות מסחריות בין ספקים ולקוחות, והסדרים מול רשויות. בתובענות ייצוגיות טעון הסדר פשרה אישור של בית המשפט,
לאחר בחינה
אם הוא הוגן וסביר כלפי כלל הקבוצה המיוצגת, ולעיתים ממונה בודק חיצוני לבחינת ההסדר. בהליכים מסוימים נדרשת גם הסכמה של נושים או של בעלי מניות בחברה.
הסכמי פשרה חוסכים לצדדים עלויות והליך ארוך, אך הם נושאים מחיר תזרימי מיידי, ולכן פשרות גדולות של תאגידים מול רגולטורים או מול תובעים ייצוגיים מדווחות מיד ומשפיעות על מסחר במניות החברה.