סקרים תקופתיים הבוחנים את מידת האמון שרוחשים אזרחים למוסדות המדינה, ובהם הממשלה, הכנסת, בית המשפט, המשטרה, הצבא, התקשורת והמוסדות הפיננסיים. בישראל מדדים מסוג זה מתפרסמים בין היתר על ידי המכון הישראלי
לדמוקרטיה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והם משמשים כלי מעקב אחר לכידות חברתית ואחר עמדות כלפי רגולטורים. לאמון הציבור יש משמעות כלכלית ישירה: הוא משפיע על נכונות לשלם מסים, על ציות לרגולציה, על עלות גיוס ההון של המדינה ועל תפיסת הסיכון של משקיעים זרים. ירידה
חדה באמון במוסדות מתלווה לרוב לעלייה בפרמיית הסיכון ולחשש מפגיעה ביציבות ארוכת טווח. תוצאות הסקרים מצוטטות בדיונים על רפורמות ועל שינויים בשירות הציבורי.
רק 57% סבורים שצריכה להיות לבית המשפט העליון סמכות לבטל חוקים שחוקקה הכנסת, אם הם "נוגדים את עקרונות הדמוקרטיה", אבל החלוקה המחנאית ברורה - השמאל והערבים בעד, הימין נגד; 85% מהיהודים ו-82% מהערבים סבורים שהפוליטיקאים דואגים לאינטרסים האישיים שלהם ולא לציבור
