מיסוי רווח ממכירת מניות של חברה ישראלית
עמ"ה 1172/02 כץ חגי נ. פקיד שומה תל אביב – יפו 3
הערעור עוסק בשאלה מהו שיעור המס החל על רווחים ממכירתן של מניות אשר נתקבלו בידי המערער, מכוחן של אופציות שהוענקו לו במסגרת תוכנית הטבה לעובד מאת מעביד, תוכנית שהוסדרה לצרכי מס בהתאם להוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א–1961 (להלן - הפקודה).
שנות המס שבערעור הן 1998 ו-1999. הערעור עוסק בשיעור המס במועד המימוש ובהתאם לנוסח הפקודה באותו מועד, קודם לתיקון 132 לפקודה (להלן – הרפורמה).
המערער קיבל אופציות לרכישת מניות מן החברה בה הועסק כעובד בכיר – נייס מערכות בע"מ, חברה ישראלית אשר ממניותיה נסחרות בבורסה בארה"ב (להלן – החברה), לפי תנאים שקבעה החברה. בהתאם להסדר שבין החברה לבין נציבות מס הכנסה, הוסכם ואושר כי הקצאת האופציות האמורות, המרתן למניות ומכירתן, מתבצעת במסגרת הוראות סעיף 102 לפקודה.
האופציות שקיבל המערער הוחזקו בידי נאמן בתקופה שמיום ההקצאה ועד ליום המימוש.
ביוני 1998 ובמרץ 1999 מימש המערער את האופציות שקיבל מן החברה ומכר את המניות.
החברה ניכתה משכרו של המערער, בכל אחת משנות המס 1998 ו-1999, מס בשיעור 50% וכן כללה את הכנסתו ממימוש האופציות בפירוט הכנסותיו מעבודה, במסגרת טופס 106.
ביום 11.10.2000 הודיע המשיב למערער על פתיחת תיק מס הכנסה על שם המערער. בעקבות הודעה זו הגיש המערער דו"ח שנתי לשכירים לשנת המס 1999.
ביום 18.1.2001 הגיש המערער דו"ח מתקן על הכנסה לשנת מס 1999 באמצעות טופס 1301. בדו"ח זה הוצגה ההכנסה מימוש האופציות כרווח הון החייב במס בשיעור מס של 35%. באותו יום הגיש המערער גם דו"ח לשנת מס 1998, מיוזמתו, באמצעות טופס דו"ח ליחיד על הכנסות (טופס 1301) וגם בו הוצגה ההכנסה ממימוש האופציות כרווח הון החייב במס בשיעור של 35%.
לטענת המערער, יש לסווג את הרווח ממימוש המניות, על אף שנבע מימוש אופציות שהיו כלולות בהסדר לפי סעיף 102 לפקודה, כרווח הון. משכך, שיעור המס שיחול על פי ובהתאם להוראות צו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון במכירת נייר ערך זר), התשנ"ב-1992 (להלן – צו ההקלה), הינו 35%.
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו פסק סעיף 102 לפקודה מכיר בקיומו של אירוע מס בעת מתן האופציה לעובד ופוטר אותו ממס. זאת, מקום שההקצאה נעשית במסגרת תוכנית הטבה החוסה בצל הוראות הסעיף לאחר שנתקבל אישור נציב המס.
לשון סעיף 102(ג) לפקודה מצביעה בבירור כי המסלול החל על המניות הינו המישור ההוני.
במישור המהותי אין לקבל את עמדת המשיב, כאילו אופיה הפירותי של ההטבה ממשיך והולך אחר מועד ההענקה ועל כן מימוש האופציה הוא אירוע מס פירותי נוסף המהווה אף הוא הטבה מכוח יחסי העובד ומעביד. אדם הרוכש אופציה למניה, שעה שהוא מממשה, אין הדבר מהווה אירוע מס. אירוע המס יחול שעה שתימכר המניה או האופציה עצמה או אם ישנה הוראה מפורשת בדין הקובעת אחרת. עובד המקבל אופציה ממעבידו ומשלם בגין הטבה זו מס או שהוא פטור ממס בשל הוראה מפורשת בדין, הרי שהאופציה יצאה מגדר יחסי העובד ומעביד כפי שיצא כל נכס אחר שהיה ניתן כהטבה שתמורתה שולם מס או ניתן פטור. ללא הוראת דין מיוחדת, הרי שעצם מימוש האופציה לא מהווה אירוע מס.
עיון בכללי מס הכנסה (הקלות מס בהקצאת מניות לעובדים), התשמ"ט–1989 מצביע על כך כי גם מחוקק המשנה מתיחס אל סעיף 102 כאל סעיף המטיל מס רווחי הון.
על מכירת מניות המערער שהן ניר ערך זר, שהתקבלו אגב תוכנית הטבה לעובדים החוסה תחת ההסדר שבסעיף 102, צריך היה להיות מוטל מס בשיעור של 35% בלבד כקבוע בצו ההקלה.
הערעור התקבל. המשיב חויב בהוצאות המערער לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 17,500 ₪.
ניתן ביום 22.3.2005 בפני: כב' השופט א. מגן. ב"כ המערער: עו"ד ז. אוסלקה; ב"כ המשיב: עו"ד א. סימון.
