האג"ח האמריקאי: האם הוא לא הפך ל"מייד אין צ'יינה"?

כמה זמן עוד נותר לאג"ח האמריקאיות עד שהסינים ישברו? שאלה מעולה. בשבועות האחרונים נמשכות הירידות בתשואות של האג"חים האמריקאיים לטווחים הארוכים (10 ו-30 שנים) בהתמדה, בניגוד למה שמצופה מהן כשנתוני המאקרו ממשיכים להיות כל כך חמורים. היום (ה') פורסמו נתונים חודשיים על היקף הגרעון האמריקאי, ה"שמחה" בוול סטריט היתה שהוא הסתכם בכ-56.4 מיליארד דולר, מול צפי של האנליסטים לגרעון של 57. זוהי שמחת אביונים.

אחד מהבלמים החזקים של הנפילה באג"חים והירידה של התשואות, הם ככל הנראה הסינים. הם ממשיכים ככל הנראה לאסוף אג"ח אמריקאי בכמויות גדולות- מהלך שתומך בחוזקם ובתשואות היורדות שלהן, וכל זאת עקב מדיניות קיבוע המטבע שלהם - היואן. הסינים משתמשים ברזרבות הדולריות העצומות שלהם ובתזרים העצום של המטבע הדולרי שהם צוברים בזכות הצמיחה המטאורית של המדינה בשנים האחרונות. אבל לא לעולם חוסן, בסופו של דבר האג"ח האמריקאי הוא לא "מייד אין צ'יינה". הוא מודפס בארה"ב. ואם הדולר נחלש שוב ושוב כמדיניות חצי רשמית, או כמחדל של ביצועי הגרעונות של ג'ורג', אז יום יבוא. ואולי במהרה.

סין היא המחזיקה השנייה בגודלה בעולם בהיקפי האג"ח של ארה"ב אחרי יפן. החשש הוא שבוקר אחד תקום סין ותחליט להצמיד את היואן לסל של מטבעות. נניח לאירו, לדולר וליין. המשמעות תהייה מכירה מסיבית של אג"ח אמריקאי שתפיל אותן על הקרשים. ההשלכות הן עולמיות והן יכולות להגיע אלינו, משום שאם עוצמת המהלך תהיה מספיק חזקה, זה יכול להיות צונאמי של העלאות ריבית ברחבי העולם ושקיעה במיתון.

וכרגיל, טפטופים מסכר דולף מתחילים בשקט. ראש ממשלת מלזיה, אחמד באדאווי אמר לאחרונה כי המדינה שבראשה הוא עומד מחפשת דרכים להקטנת התלות שלה בדולר. נמאס להם לראות אותו נחלש ותנודתי. הבנק המרכזי של מלזיה, הנגארה מלזיה בנק, הוציא דו"ח על שנת 2004 שבו הוצהר בגלוי כי הבנק הרוויח כ-2.1 מיליארד דולר מ"רווחי רה-אווליואציה שנובעת בעיקר מהפיחות בדולר האמריקאי ביחס למטבעות המרכזיים". זוהי הודעה חריגה משום שבנקים מרכזיים נוטים לשמור על דממה מוחלטת לגבי הדרך שבה הם קונים ומוכרים סכומי עתק.

אבל זה לא הכל, מגמה שלילית באסיה יכולה להתחיל להתפתח, וסדרה של מהלכים לא זהירים יכולה להוביל את הסינים, ואולי לבסוף גם את היפנים, למהלך של מכירות. אך מכיוון שהשיקול של קריסה עומד גם לנגד הבנקים המרכזיים במזרח הרחוק, זהו עדיין משחק של שחקנים רציונליים. אך מי נותר לא רציונאלי? ג'ורג' בוש כמובן. אם הוא לא יעשה דבר בקשר לגרעונות (המסחרי והפיסקאלי) אז עשוי להתחיל סחף. ובשווקים ההון הגלובליים הזמן והתזמון הם הקובעים.

בחודש דצמבר האחרון סיכם הגרעון המסחרי את שנת 2004 בסכום כולל 617.7 מיליארד דולר, שהם כ-5.3% מהתמ"ג בארה"ב. זוהי עלייה של 24.4% ביחס ל-2003, אז נרשם גרעון של 496.5 מיליארד דולר. התשואות על האג"ח האמריקאיות ל-10 שנים ירדו מ-4.23% בחודש שעבר, ל-4.16% בשבוע שעבר, ואתמול הן המשיכו בירידות ל-3.98%. התשואות על האג"ח ל-30 שנה ירדו מ-4.77% בחודש שעבר ל-4.57% בשבוע שעבר, ל-4.36% אתמול.

כך נמצא את עצמנו שאם הסינים מסירים את הכפפות ונותנים את הוראת המכירה, עלול להתפתח משבר גדול באג"חים האמריקאיים, שיגרור תגובת שרשרת. וכל זה תלוי בגרעונות של ארה"ב.