פיצוי של 50,000 ש"ח-מעביד שלא פעל נגד הטרדה מינית
ע"ב 2784/01, 2785/01 ברדה רעות ואח' נ. עירית ירושלים, ניתן ביום 19.9.2004.
עובדות רעות ואסתר (להלן גם - המתלוננות) הן עובדות לשעבר של עירית ירושלים (להלן - העירייה). רעות ואסתר ייחסו למי שהיה הממונה הישיר עליהן בשעתו (להלן - הממונה), מעשים של הטרדה מינית, שבאו לידי ביטוי בהתבטאויות מילוליות מיניות בוטות וגסות המופנות בדרך שגרה כלפיהן וכלפי אחרים.
רעות ואסתר טענו כי על אף שהביעו מורת רוח והבהירו כי הן נפגעות מדרך התנהגותו והתבטאויותיו, המשיך הממונה והתנהג באותו האופן. לטענתן, מיד בסמוך לאחר שהגישו תלונתן אודות התנהגותו לגורמים הממונים על הממונה, במסגרת האגף בו עבדו וגם במשטרה, החלו לסבול מהתנכלות קשה כלפיהן. לטענתן, העירייה לא פעלה באותה תקופה על פי מה שהתחייב מן הנסיבות שנוצרו, ורק התערבות ישירה של מבקרת העירייה מנעה פיטוריהן.
רק כעבור מספר חודשים ממועד התלונה נתקבלה החלטה על העברתו של הממונה לתפקיד אחר והפרדתו מן המתלוננות. לטענת רעות ואסתר, גם הפרדה זו לא הפסיקה את ההטרדות מצד חבריו של הממונה.
לטענת רעות ואסתר, לאור טיפולה הלא יעיל של העירייה בתלונתן והסבל שנגרם להן כתוצאה מכך, הן זכאיות לפיצוי כספי לפי הוראות סעיפים 6 ו-7 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן - החוק). מכאן התביעה.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק בסעיף 4 לחוק נקבע האיסור על אדם להטריד מינית את זולתו ולהתנכל לו. בסעיף 3 לחוק, נמצאת שורה של מעשים העונים להגדרת הטרדה מינית ובסעיף 3(ב) לחוק נקבע כי התנכלות היא פגיעה מכל סוג שהוא, שמקורה בהטרדה מינית או בתלונה או בתביעה שהוגשו על הטרדה מינית. בסעיפים 6 ו-7 לחוק נקבעה אחריותו של המעביד בענין מניעת הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, וחובת הפיצוי של העובד בגין אי מניעה כאמור.
בעירייה הותקן נוהל בענין מניעת הטרדה מינית. במסגרת הנוהל נקבע תהליך הטיפול בתלונה בדבר הטרדה מינית, לרבות הפניית התלונה אל האחראי הממונה לשם טיפול בנושא. תפקידו של האחראי לפי התקנון הוא לבדוק את התלונה ולהגיש המלצותיו וממצאי בדיקתו לועדה למניעת הטרדה מינית שמונתה ע"י העיריה (להלן - הועדה). הועדה רשאית, בין היתר, לתת הוראות לעובדים המעורבים וכן לנקוט צעדים בענייני עבודה.
רעות ואסתר, גם אם לא הוטרדו פיזית, הוטרדו באופנים אחרים, ועל כן הוטרדו מינית. כמו כן, מסקנותיהם של הגורמים השונים שטיפלו בתלונותיהן בעירייה (מבקרת העירייה והועדה) מבססות את טענתן כי אכן סבלו מהטרדה מינית. בנוטף, סבלו רעות ואסתר מהתנכלות כהגדרתה בחוק.
כאשר יש הטרדה מינית במסגרת העבודה, מוטלת אחריות על המעביד לפעול כנגד ההטרדה, ולהוכיח כי אכן קיים את חובותיו בהתאם לחוק, וכי טיפל ביעילות במקרה. במקרה זה, תלונתן של רעות ואסתר הועברה לטפול הגורם המתאים בעירייה, דהיינו האחראית לפי החוק, בשלב מאוחר ביותר. כל הגורמים הממונים, אליהן פנו רעות ואסתר לא מצאו לנכון להעביר את התלונה לטיפול הגורם האחראי בהתאם לתקנון העירייה בענין מניעת הטרדה מינית. במהלך פרק הזמן הזה היה ניסיון לפטר את רעות ואסתר. כמו כן, באותו זמן הן המשיכו ועבדו בכפיפות לממונה, המטריד. בכל אותה תקופה סבלו רעות ואסתר מסביבת עבודה עויינת. רק מאוחר יותר נעשה נסיון להפרדה בין המתלוננות לממונה, וגם לאחריו, לא השכילה העירייה למנוע יצירת אווירת עבודה עויינת לרעות ואסתר. העירייה השתהתה בטיפולה ובכך הגבירה את סבלן של המתלוננות.
בעצם פניית רעות ואסתר אל הממונים עליהן ולא אל האחראית לפי החוק, אין כדי להפחית מאחריותם של הממונים ושל העירייה לניתוב התלונה למקומה הנכון. בנוסף, קיומו של הנוהל למניעת הטרדה מינית ודרך הפעולה על פיו כלל לא הופנם. אמנם, מבקרת העיריה עמדה לרשותן של המתלוננות ועשתה ככל יכולתה לסייע להן, כך היה בעקבות פניותיהן אליה במצוקתן, אך לא עלה בידה להביא לפתרון הבעיה. בכך אין כדי להצביע על טיפול יעיל של העירייה כמצופה ממנה לפי החוק ולפי התקנון.
התובעות זכאיות לפיצוי כספי ללא הוכחת נזק כנתבע על ידן. העיריה תשלם 50,000 ש"ח לכל אחת מן התובעות.
סוף דבר - התביעה התקבלה. הנתבעת תשלם גם הוצאות משפט בשיעור של 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק לרעות ואסתר, כל אחת.
