הוצאת חשבונית מס שלא כדין

בחוקי המס שזורות סנקציות והוראות עונשיות. הוראות מסוג זה מתחייבות לשם הגשמת תכלית החקיקה, אולם, לדעתנו, לעיתים הן חורגות מגדר הסביר והנדרש. חוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן: חוק מע"מ או החוק) אינו שונה משמעותית בנושא זה מחוקי המס האחרים, ולשם כך די בעיון קל בפרק ט"ז לחוק.

בנוסף להוראות עונשיות גרידא, חוק מע"מ כולל גם הוראות פיצוי. תכליתן של הוראות אלה היא בעיקר להעניק סעד למדינה על נזק שנגרם או עשוי היה להיגרם לה, זאת להבדיל מהוראות עונשיות שתכליתן העיקרית הינה הענשה בגין העלמת מס. כפועל יוצא, על מנת להגשים את מטרת החקיקה נדרש שיקול דעת בהפעלת הוראות הפיצוי, כך שהן תוחלנה בהתאמה לנזק שנגרם (או שעשוי היה להיגרם) לקופת המדינה. אולם, פקידי מע"מ מוערכים, בין היתר, אם לא בעיקר, בהתבסס על גביית מס, כך ששיקול דעתם בנושא אינו בהכרח מתאפיין באובייקטיביות. יוצא איפוא, שאם לא די בהוראות העונשיות לא אחת עושים שימוש פקידי מע"מ בהוראות הפיצוי לצורך ענישה וגביית מס.

סעיף 50 לחוק מע"מ הינו אחת הדוגמאות להוראות פיצוי בחוקי המס (ראה לדוגמה ע"ש 1052/87 יוסף דוידי נ' מדינת ישראל). תכליתו לפצות את המדינה בגין נזק (בפועל או אפשרי) כתוצאה מהוצאת חשבונית מס שלא כדין. הוצאת חשבונית מס כאמור עשויה לגרום נזק כפול לקופת המדינה: ראשית, אי תשלום מס על ידי מוציא החשבונית, ושנית, ניכוי מס תשומות שלא כדין על ידי הלקוח. בכדי להעניק תרופה למדינה, סעיף 50 (א) לחוק מטיל כפל מס על מוציא החשבונית, כדלהלן: "אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 לחוק להוציא חשבונית מס, והוציא חשבונית מס או הוציא מסמך הנחזה כחשבונית מס אף אם חסרים בו פרטים הנדרשים לענין חשבונית מס, יהיה חייב בתשלום כפל המס המצוין בחשבונית או המשתמע ממנה".

נעיר כי בהתאם לפסיקה סעיף 50 לחוק חל על אדם, גם אם הינו עוסק מורשה. כמו כן, לדעתנו, סעיף 50 (א) לא יחול במקרה בו הוצאה חשבונית מס על ידי מי שאינו עוסק מורשה, אך ניתן לרשום את האדם כעוסק מורשה רטרואקטיבית (להרחבה ראה גם י. פוטשבוצקי - מע"מ - מהדורת 2001, 398).

ביום 1 ביוני 2003 פורסם ברשומות תיקון 26 לחוק מע"מ (ס"ח 1892) (להלן גם: "התיקון"). במסגרת התיקון הרחיב המחוקק, בסעיף 50 (א1) לחוק, את האפשרות להטלת כפל מס. כך שכיום ניתן להטיל כפל מס גם על המנכה, ולא רק על מוציא החשבונית (אלא אם כן הוכיח המנכה להנחת דעתו של המנהל כי לא ידע שהחשבונית הוצאה שלא כדין). התיקון, לכאורה, משלים את סעיף 50(א) לחוק. ברם, החלתם במקביל של סעיפים 50(א) ו- 50 (א1) לחוק, בהכרח אינה מגשימה את תכלית החקיקה ותוצאתה אבסורד - חיוב במס מחומש (חמש פעמים) – כפל מס על מוציא החשבונית, כפל מס על המנכה ואי התרת ניכוי המס במסגרת שומת מס התשומות של המנכה. יוצא איפוא כי מחד, המדינה מבקשת סעד, ומאידך, מעשירה את קופתה במס מחומש (שלוש פעמים ביתר).

תיקון 26 לחוק מע"מ הינו דוגמה נוספת למלחמת החורמה של רשות המסים בתופעת החשבוניות הפיקטיביות, תופעה אשר אין עוררין כי יש לעקור מן השורש. אולם, גם זאת יש לעשות בתבונה, בזהירות ומבלי לרמוס את זכויותיהם של העוסקים תמימי הדרך. סמכות פקידי מע"מ להטלת כפל מס על מנכה החשבונית אינה בהכרח מגשימה את תכלית סעיף 50 לחוק מע"מ, בפרט, וחוק מע"מ, ככלל. שהרי, שיקול דעתם של פקידי מע"מ בנושא אינו בהכרח מתאפיין באובייקטיביות, ולא מן הנמנע שהן על מנכה החשבונית והן על מוציא החשבונית יוטל כפל מס.

לא זו בלבד, נשאלת השאלה האם אמנם ראוי לבוא לקונה בטרוניה על שלא בדק כי החשבונית הוצאה כדין? יתר על כן, ואם בדק, הכיצד ניתן יהא לשכנע את מנהל מע"מ, כאשר על כפל המס ניתן לערער רק בפני בית המשפט המחוזי.

יפה יעשה המחוקק אם ימנע מלרמוס את ציבור העוסקים תמים הדרך בשם מלחמה כזו או אחרת.

רשימה זו נועדה למסירת מידע כללי בלבד. אין לראות בחומר המתפרסם ברשימה זו משום ייעוץ או חוות דעת כלשהיא. לפני נקיטת צעדים כלשהם אנו ממליצים על קבלת ייעוץ מקצועי.