תיקון שומה מכוח הדין המנהלי

עו"ד מאיר מזרחי

לאחרונה ניתן פסק דין של ועדת הערר בעניין בר גיורא, שבו נדונה השאלה אם הוראת סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין המקנה למנהל סמכות להאריך "כל מועד" שנקבע בחוק מיסוי מקרקעין, חלה גם על מגבלת הזמן לתיקון שומה הקבועה בסעיף 85 לחוק.
חשבים |
נושאים בכתבה חשבים

לאחרונה ניתן פסק דין של ועדת הערר בעניין בר גיורא, שבו נדונה השאלה אם הוראת סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין" או "החוק") המקנה למנהל סמכות להאריך "כל מועד" שנקבע בחוק מיסוי מקרקעין, חלה גם על מגבלת הזמן לתיקון שומה הקבועה בסעיף 85 לחוק. העורר סובר שיש למנהל סמכות להאריך את מועד הגשת הבקשה לתיקון שומה לפי הוראת סעיף 107 לחוק. מנגד סבור המנהל כי מגבלת הזמן הקבועה בסעיף 85 לחוק אינה ניתנת להארכה. הוועדה בוחנת שאלה זו לאור התכליות של עקרון גביית מס אמת מול עקרון הוודאות וסיום השומה וקובעת כי למנהל אין סמכות מתוקף סעיף 107 לחוק להאריך את המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק, ואולם ייתכן שיש לו סמכות מתוקף סעיף 15 לחוק הפרשנות, ומתוקף העקרונות הכלליים של המשפט המנהלי, אשר בנסיבות המקרה הנדון אינם מתקיימים.  

בעניין בר גיורא (ו"ע 53452-09-12), מונה כונס נכסים לזכויותיו של העורר במקרקעין. ב-2003 מכר כונס הנכסים את הזכויות במקרקעין, והוגשה הצהרה למנהל מיסוי מקרקעין על עסקת המכר אשר בעקבותיה הוצאה שומה בשנת 2005. על שומה זו הגיש הכונס השגה אשר התקבלה בחלקה.

ביום 31.5.2007, הגיש הכונס בקשה לתיקון שומה שהתגלגלה עד לפתחו של בית המשפט העליון אך נדחתה בפסק דין מיום 26.4.2010.

ביום 22.4.2012 הגיש כונס הנכסים למנהל בקשה לפי סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין, להארכת המועד להגשת בקשה לתיקון שומה. זאת כיוון שעבר המועד להגשת בקשה לתיקון שומה הקבוע בסעיף 85 לחוק. סעיף 85 לחוק קובע כי ניתן לתקן שומה בתוך ארבע שנים מיום אישור השומה או מיום קביעת השומה לפי מיטב השפיטה. הכונס ביקש כי יאפשרו לו לתקן שומה בדרך של הכרה בהוצאות שונות וכן בקיזוז הפסדים. בקשתו נדחתה ולפיכך מוגש הערר בעניין דנן.

מוקד המחלוקת במקרה דנן הוא אם הוראות סעיף 107 לחוק, המקנה למנהל סמכות להאריך כל מועד שנקבע בחוק מיסוי מקרקעין, חלה גם על מגבלת הזמן לתיקון שומה הקבועה בסעיף 85 לחוק. הכונס טוען כי לשון ההוראה בסעיף 107(א) אינה כוללת כל סייג להחלתה על סעיף 85, וזאת יש ללמוד מהמילים "כל מועד" המופיעות בסעיף 107. כמו כן יש לפרש את הסעיף לאור התכלית של גביית מס אמת ויש בכך "סיבה מספקת" להארכת המועד.

לעומתו סבור המנהל כי לא ניתן להאריך את סעיף 85 מתוקף סעיף 107, וזאת מהסיבה כי מגבלת הזמן לתיקון שומה בסעיף 85 מהווה "התיישנות מהותית", בעוד סעיף 107 מעניק למנהל סמכות להאריך רק מועדי דיונים בלבד ולא תקופות התיישנות מהותיות.  כמו כן טוען המנהל כי סעיף 85 עצמו קובע איזון בין התכליות השונות ומאפשר תיקון שומה במגבלות הזמן שנקבעו. עוד מוסיף המנהל כי על פי ההלכה אשר נקבעה ב-ע"א 417/74, אין למנהל סמכות טבועה לתקן שומות. כמו כן בעבר הייתה הוראה מיוחדת שאפשרה הארכה בנסיבות מיוחדות, דבר המלמד כי המחוקק סבר שלסעיף 107 אין הסמכות להארכת המועד לתיקון שומה וגם אם יש כזאת הנישום לא הצביע על סיבה מספקת בכדי לתת הארכה.

ועדת הערר דוחה את הערר וקובעת כי סעיף 107(א) לחוק אינו מעניק למנהל סמכות לתת הארכה בתקופה הקבועה בסעיף 85 לחוק, וגם אם הייתה למנהל הסמכות להאריך את המועד הרי העורר לא הצביע על עילה לעשיית השימוש בסמכות, וזאת מהטעמים הבאים:

תחילה מציינת ועדת הערר כי יש לאזן בין התכליות השונות - מצד אחד גביית מס אמת ומצד שני שמירה על הוודאות ועל סופיות השומה, ולאור תכליות אלה בוחן בית המשפט את שאלת סמכותו של מנהל מיסוי מקרקעין להאריך את המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק.

קיראו עוד ב"בארץ"

בענייננו מתייחסת ועדת הערר לכך שיש זיקה בין מיסוי מקרקעין לבין מיסוי רווחי הון וקובעת כי לפי עקרון ההרמוניה החקיקתית, הקובע כי בחוקים העוסקים "באותו עניין" ותכליתם קרובה, ראוי לפרש ביטויים דומים באופן זהה, ולפיכך יש לראות את סעיף 85 לחוק, בדומה לסעיף 147 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 הקובעים לפי הפסיקה תקופות התיישנות, הראשון לגבי מיסוי מקרקעין והשני בין היתר לגבי מיסוי הון, ולכן גם אם יתברר שנפלה טעות בשומה או שקיימים שיקולים נכבדים לתיקון, לא יהיה אפשר לתקן את השומה לאחר תקופת ההתיישנות. לפיכך יש לפרש את סעיף 107 לחוק בצמצום ומכאן שלא ניתן להאריך את מועד תיקון השומות הקבוע בסעיף 85 לחוק.    

נוסף על כך מתייחסת הוועדה להוראה שהייתה בעבר בסעיף 85א לחוק, וקובעת כי ללא הוראה מיוחדת אין למנהל כל סמכות להאריך את תקופת "התיישנותה" של השומה. לאור זאת סעיף 107(א) אינו מסמיך את המנהל להאריך את המועד לתיקון שומות.

אף על פי כן, עולה כי ייתכן שמכוח סעיף 15 לחוק הפרשנות התשמ"א-1981 ומכוח העקרונות הכלליים של המשפט המנהלי, ניתן לתקן ולשנות את השומות. על אף שטענה זאת לא הועלתה על ידי העורר, הוועדה בחנה וקבעה כי בנסיבות המקרה לא עומדת לעורר עילה ראויה המצדיקה את הארכת המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק מכוח סעיף 15 לחוק הפרשנות ומכוח העקרונות הכלליים של המשפט המנהלי.

נוסף על כך מציינת הוועדה כי בכל ההליכים שהיו בקשר לשומה זאת לא טרח העורר לציין את רצונו בניכוי ההוצאות וקיזוזן וזאת אף על פי שיכול היה לעשות זאת עוד במועד שלפי סעיף 85. הוועדה מציינת כי טענת הקיזוז היא זכות אישית ומנהל מיסוי מקרקעין אינו רשאי להכיר בקיזוז הפסדיו של נישום אלא אם כן ביקש זאת הנישום, דבר אשר לא קרה בענייננו.

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

שמואל קצביאן
צילום: עזרא לוי

"השוק המקומי כבר מתומחר גבוה; השקל יגיע ל-3-3.12 בסוף 2026"

דיסקונט ברוקראז' עם סקירה סלקטיבית ל-2026: רוב הסקטורים מקבלים "תשואת שוק" - אפסייד של 26% בנייס, אלביט עם מחיר יעד של 1850 שקל 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה דיסקונט

אחרי שנת 2025 חריגה בכל קנה מידה, עם זינוק של כ-50% בת"א 125 וזרימה של כספי משקיעים זרים לבורסה המקומית, דיסקונט ברוקראז' מנסים לשרטט את השוק של 2026. מצד אחד, הכלכלה הריאלית בישראל הולכת להנות משנה של התאוששות משמעותית, אבל מצד שני, שוק המניות כבר לא זול, וקשה יהיה לשחזר (ועל זה יסכימו רבים) את מה שראינו בשנה האחרונה.

נקודת המוצא זה שלא נכנס להחמרה ביטחונית משמעותית. אם נניח ככה, בדיסקונט מעריכים ש-2026 תהיה שנה שבה הכלכלה הישראלית תצמח בקצב גבוה מהעולם ואפילו מרוב מדינות המערב. תחזית הצמיחה של הכלכלה המקומית עומדת על 4.5% עד 5.5%, לעומת כ-3% בלבד בעולם (לפי קונצנזוס בלומברג). המנועים המרכזיים יהיו השקעות, בעיקר למגורים, חזרה של הצריכה הפרטית, וחלק מענפי היצוא.

במקביל, בדיסקונט מצביעים על המשך התמתנות באינפלציה. אחרי שהאינפלציה השנתית כבר ירדה לתוך היעד, הצפי של מחלקת המחקר הוא לירידה נוספת עד כ-1.6% בסוף 2026. לכך תורמים, בין היתר, חוזק השקל, התמתנות באינפלציה הגלובלית, שחרור מגבלות היצע, והעובדה שבשונה מ-2025, לא צפויה העלאת מע"מ.

הסביבה הזאת תאפשר לבנק ישראל להמשיך ולהפחית ריבית. בדיסקונט מעריכים לפחות שלוש הפחתות ריבית במהלך 2026, לרמה של 3% עד 3.5% בסוף השנה. הריבית הריאלית בישראל עדיין גבוהה יחסית, גם היסטורית וגם בהשוואה לעולם, והפער הזה, יחד עם האטה באינפלציה ורגיעה בפרמיית הסיכון, יתמוך בהמשך מהלך ההפחתות שכבר התחיל.


אג"ח ומט"ח: השקל ימשיך להתחזק, ירידת תשואות בטווח הקצר


בשוק האג"ח, בדיסקונט ברוקראז' מעריכים כי התנאים המאקרו-כלכליים תומכים בירידת תשואות, בעיקר בחלק הקצר של עקום התשואות, לפחות בחודשים הראשונים של 2026. המשך התמתנות האינפלציה, לצד צפי להפחתות ריבית והנחה ליציבות יחסית בפרמיית הסיכון, יוצרים סביבה נוחה יותר לאג"ח הממשלתי. עם זאת, הם מדגישים כי במבט של שנה קדימה חוסר הוודאות גובר, בעיקר בשל השאלה כיצד יתפתחו התשואות בארה"ב, ובתרחיש הבסיס הם מצפים לתשואת החזקה חיובית באג"ח הממשלתי בישראל לאורך העקום, אך ללא אחידות בין הטווחים.