שאלה:

---------

מענק אי תחרות בסך של כ-320,000 ש"ח ניתן לעובד בגין התחייבות לשישה חודשים. בתקופה זו העובד מתחייב שלא להיות מעורב במישרין או בעקיפין בכל עסק אחר המתחרה בעסקי החברה בתחום שיווק מזון קמעונאי. האם המענק בגין התחייבות לאי תחרות ייחשב מענק הוני? מהם המבחנים לכך והאם יש לקבל חוות דעת לצורך ניכוי מס רווח הון לאור הפסיקה בנושא?

תשובה:

---------

סיווגה של התחייבות לאי תחרות אינו מהלך פשוט, ודורש בחינה עובדתית פרטנית לשם חיווי דעה.

בתמצית נציין כדלהלן בנוגע לפסיקה מהעת האחרונה.

סיווגה של התחייבות לאי תחרות כהכנסה הונית הוא סיווג העשוי להיות אפשרי בנסיבות מסוימות. בע"מ 29425-01-11 יוסף ברנע נ' פ"ש כפר סבא [מיסים כז/3 ה-27] קבע בית המשפט כי בנסיבות שבהן היכולת להתחרות נותרת בידי אדם המקבל פיצוי בשל ויתור על זכותו להתחרות בעסקי החברה - יסווג הפיצוי כפירותי; עם זאת, אם הוויתור על הזכות להתחרות משמעותו הלכה למעשה אובדן מקור הפרנסה או היכולת ליצור מקור פרנסה, ניתן לומר כי הנישום ויתר כליל על זכותו להתחרות, זכות השקולה במקרים רבים לנכס הון. מבחינה זו, מעבר לבדיקה עובדתית לסיווג ההתחייבות ותנאיה, דומה כי ככל שהתקופה קצרה יותר הסיכוי שהתשלום יסווג כהוני נמוך יותר, ולעניין זה שישה חודשים הם תקופה קצרה. עוד קבע בית המשפט בעניין ברנע כי אם וככל שבתקופת אי התחרות ממשיך העובד לעבוד במקום העבודה שעמו חתם על תניה זו - הרי יש לראות את התשלום "בגין אי תחרות" בתקופה זו כשכר עבודה, בעוד בתקופה שלאחר שחדל לעבוד יש לראות את התשלום כזכות הונית.

לעומת זאת, בעמ"ה 6790-01-10, אברהם קרינגל נ' פקיד שומה פתח תקווה [מיסים כח/1 (פברואר 2014) ה-22], דחה בית המשפט טענת סיווג התחייבות לאי תחרות כהונית. באותו עניין נקבע כי לא היה חשש אמתי לתחרות מהפורש, כי שמירה על סוד מסחרי שאף היא הייתה כלולה בהתחייבות היא חובה המופיעה ממילא בהסכם העבודה, וכי בנסיבות העניין אף אם היה מוכר התקבול כהתחייבות שלא להתחרות, הרי יש לסווגו בנסיבות העניין כהכנסת עבודה.

בע"מ 24270-01-11, מאיר אבידן נ' פקיד השומה חיפה [מיסים כז/5 (אוקטובר 2013) ה-27], הייתה התוצאה שונה. באותו עניין נקבעה תקופת אי תחרות של 24 חודשים, ונקבע כי בנסיבות העניין מדובר בתקבול הוני.

לבסוף, לאחרונה ניתן פסק דין של בית המשפט העליון בע"א 2640/11, פקיד שומה חיפה נ' חיים ניסים [מיסים כח/1 (פברואר 2014) ה-1]. באותו עניין נדונה השאלה האם מענק שניתן לעובדים כתנאי להסכמתם להפרטה יסווג כתקבול הוני או כהכנסת עבודה.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם של העובדים וקבע כי המענקים ששולמו הם בבחינת פיצוי עבור ויתור העובדים על זכותם לעבוד אצל מעסיקם הקודם, ועל כן אין לסווג פיצוי זה כהכנסת עבודה אלא כרווח הון. פסיקה זו נהפכה על ידי בית המשפט העליון, אם כי מנימוקים לא אחידים.

השופטת נאור הביעה עמדתה כי ככלל קיימת חזקה שלפיה כל תשלום המשולם ממעביד לעובדו יסווג כ"הכנסת עבודה", למעט מקרים שבהם המעביד והעובד פועלים שלא בכובעם כמעביד ועובד, או חקיקה מפורשת.

השופטת חיות הביעה עמדתה שלפיה אין מקום לקבוע כלל סיווג כאמור אלא יש לבחון כל תקבול ותקבול על פי מהותו, כאשר בנסיבות העניין הכריעה שמדובר בתשלום בעל אופי פירותי לאור עקרון דין הפיצוי כדין הפרצה (חשש מפגיעה בתנאי העבודה).

השופט פוגלמן הצטרף לדעתה של השופטת חיות. הוא קבע כי במקרים רבים ההנחה הראשונית היא שתשלום במסגרת יחסי עובד מעביד הוא בעל אופי פירותי, אולם אין לשלול אפריורית אפשרות לסיווג כרווח הון (חזקה הניתנת לסתירה אף בלא הוראות חוק). בנסיבות העניין לא עלה בידי העובדים לסתור את החזקה.

אף שפסק הדין אינו עוסק במפורש בנושא אי תחרות עשויות להיות לו השלכות גם בנוגע לנושא זה, ועל כן ולאור קיומה של פסיקה שונה בנושא זה הסוגיה נתונה לפרשנות, ובכל מקרה ראוי שהכרעה ספציפית תתקבל על בסיס בחינה פרטנית של הנסיבות.

המשיב - ממשרד אלתר עורכי דין

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן