אופן חישוב המס המוטל על שליחים בחו"ל
תקציר ע"מ 45933/10 דורון כהן ואח' נ' פקיד שומה חדרה
תקציר ע"מ 45933/10
דורון כהן ואח' נ' פקיד שומה חדרה
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור שעניינו אופן יישום כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), התשמ"ב-1982 (להלן: "הכללים"). לטענת המערערים, אי עדכון שיעורי המס בכללים לשיעורי המס ומדרגות המס שבסעיף 121 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") - הוא בבחינת אפליה, ולפיכך יש לחשב את המס על פי שיעורי המס הקבועים בסעיף 121 לפקודה תוך יישום הוראות תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), התשל"ב-1972 (להלן: "התקנות"), או להחיל את הכללים באופן שמדרגות המס ושיעורי המס יהיו לכל היותר בשיעורים הקבועים בסעיף 121 לפקודה.
בית המשפט פסק כי בהיעדר הסדר חקיקתי מפורש, אין לו סמכות להחיל על המערערים הסדר שונה של חבות מס מזה המפורט בכללים.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
המערערים נשלחו עם משפחותיהם מטעם משרד ראש הממשלה לשליחות בתאילנד ובהודו. המעסיק חישב את המס על פי הכללים. כפועל יוצא מן האמור לא נוכה למערערים מס בגין הכנסה שנתית בסכום כולל של 4,000 דולר לשנה, ונוסף על כך הוכרו לכל אחד מהם הוצאות שכר דירה בחו"ל בסך 25,000 ש"ח. עד לשנות המס שבערעור דווחה הכנסתם של המערערים לפי הכללים. בדוחות שהגישו המערערים לשנות המס שבערעור, ביקש כל אחד מהם לא לפטור את ההכנסה בסך 4,000 דולר על פי הכללים, להתיר בניכוי הוצאות שכר דירה על פי הכללים, וכן לשלם את המס בגין ההכנסה החייבת על פי שיעורי המס ליחיד הקבועים בסעיף 121 לפקודה ולא על פי שיעורי המס הקבועים בכללים.
לשיטת המערערים, יש לחשב את המס לעובד המועסק בחו"ל על ידי מעביד ישראלי לפי אחת משתי החלופות הללו - על פי שיעורי המס הקבועים בסעיף 121 לפקודה תוך יישום הוראות התקנות, או להחיל את הכללים באופן שמדרגות המס ושיעורי המס יהיו לכל היותר בשיעורים הקבועים בסעיף 121 לפקודה. לשיטתם, במהלך השנים הופחתו שיעורי המס ליחידים באופן משמעותי וכן רווחו מדרגות המס. ואולם, שינויים אלו לא הותאמו בכללים כך שחלה שחיקה משמעותית בהטבות שהקנו הכללים, ובחלק מהמקרים חישוב המס הרגיל הביא לתוצאה מיטיבה לעומת הכללים.
דיון
הכללים הותקנו מכוח סעיף 67א לפקודה, ובמסגרתם נקבעו הוראות מיוחדות בדבר פטורים, ניכויים וזיכויים לרבות שיעורי מס מיוחדים. בדרך זו יצר המחוקק שיטת מס ספציפית בנוגע לעובדים תושבי ישראל בחו"ל המועסקים על ידי מעביד ישראלי. בהנחה שמטרת הכללים מלכתחילה הייתה להשוות בין מצבם של שליחים ישראלים העובדים בחו"ל לבין עובדים המועסקים בישראל, כפי שאכן עולה מהודעת שר האוצר מיום 23.12.2012, ובהנחה שהשוואה זו מצביעה על פער בשל אי העדכון, עולה השאלה אם על בית המשפט להתערב באופן פרשני על ידי קבלת הסדר מעורב (בין הכללים ובין הפקודה).
בית המשפט פסק כי בהיעדר הסדר חקיקתי מפורש, אין לו סמכות להחיל על המערערים הסדר שונה של חבות מס מהמפורט בכללים. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב שלפיה המערערים לא הוכיחו כי המס ששילמו - יש בו כדי להצביע על אפליה באופן המצדיק או המחייב התערבות שיפוטית בנושא. זאת ועוד, נקודת המוצא להתקנת הכללים הייתה כי יש לקבוע שיעורי מס בהתאמה לתנאי החיים בחו"ל של השליחים, ולכן ככל שנטענה טענה בדבר אפליה ייתכן שהיה מקום להצביע על הרעה במצבם של המערערים בהתחשב בתנאי המחיה בחו"ל, ולאו דווקא ביחס לקבוצת ההשוואה של עובד רגיל המועסק בישראל. נוסף על כך, יש להזכיר כי הפער שנוצר הוא גם פועל יוצא מהשינוי בשער הדולר. עוד יש לדחות את טענות המערערים בדבר פגיעה בזכות הקניין. אין זכות קנויה לנישום בנוגע לשיעורי המס שעליו לשלם, וככל שניתן לטעון כי יש בכללים משום פגיעה בזכות הקניין הרי לא הוכח שזו אינה מידתית או עולה על הנדרש.
תוצאה
הערעור נדחה. כל אחד מהמערערים חויב בהוצאות בסך 8,000 ש"ח.
בבית המשפט המחוזי בחיפה
לפני כב' השופטת ש' וסרקרוג
ניתן ב-12.12.2013
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל בפני אתגר: מרכז טאוב מזהיר מפני פגיעה בצמיחה ובשירותים
על יוקר המחייה, אבטלה, תשתיות והמפתח לצמיחה
יוקר המחיה מכביד על המשפחות
דו"ח "תמונת מצב המדינה" של מרכז טאוב מציג תמונה מורכבת של כלכלת ישראל, שנמצאת בסכנה בשל הוצאות המלחמה הגבוהות והשלכותיהן. ההוצאות הללו מגדילות את הגירעון בתקציב המדינה, מייקרות את החוב הלאומי ביחס לתוצר ומגבירות את נטל תשלומי הריבית. בד בבד, ההוצאה הגבוהה על ביטחון לוחצת על ההוצאות האזרחיות, דבר שמדלדל את המשאבים להשקעות ולשירותים חיוניים כמו חינוך ובריאות. מצב זה יוצר מעגל שלילי שבו המחסור במשאבים פוגע בצמיחה, והצמיחה החלשה מגבירה את הלחצים התקציביים, מה שמעמיד את ישראל בפני סיכון של חוסר יציבות כלכלית.
במקביל, שיעור האבטלה בישראל נמוך, כ-3%, אך הפריון נותר נמוך בהשוואה למדינות דומות כמו אוסטריה ודנמרק. העובדים בישראל עובדים יותר שעות בממוצע, אך התפוקה לשעת עבודה נמוכה יותר. בעוד שבתחומי ההיי-טק הפערים בפריון נסגרו, בתחומים אחרים הם עדיין משמעותיים. לכן, שיפור ההון האנושי הופך להכרחי כדי להגביר את התחרותיות ולהבטיח צמיחה מתמשכת.
יוקר המחיה בישראל מוסיף להעמיק את הבעיה. הדו"ח מציין כי המחירים בישראל גבוהים ב-13% מהממוצע במדינות ה-OECD. הסיבות לכך הן מבניות: תחרות נמוכה בחלק מהענפים, רגולציה מגבילה, עלויות תפעול גבוהות ומגבלות על יבוא. מצב זה מכביד על היכולת הכלכלית של המשפחות הישראליות ומשפיע על איכות החיים.
השקעה בהון אנושי ובתשתיות - המפתח לצמיחה
כותבי הדו"ח, חוקרי מרכז טאוב פרופ' בנימין בנטל וד"ר לביב שאמי, מדגישים כי הצמיחה הכלכלית חייבת לתמוך במימון ההוצאות הביטחוניות הגבוהות. לשם כך, נדרשת מדיניות חכמה הכוללת השקעה משמעותית בתשתיות פיזיות ובהון האנושי, במיוחד בחברות הערבית והחרדית. השקעה זו יכולה לשפר את הפריון ולהרחיב את בסיס ההכנסה של המדינה. כמו כן, יש חשיבות לשיפור מגזר ההיי-טק, המהווה מנוע מרכזי לצמיחה וליצוא, ולצד זאת, יש צורך במיגור יוקר המחיה ובביצוע רפורמות מבניות.
- נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
- כאן צומחים!
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מחקר של מכון אהרון מצביע על כך שבלי רפורמות משמעותיות, קצב הצמיחה של ישראל עלול לרדת ל-2.5% בשנה. זה מדגיש את הצורך בפעולה מהירה וממוקדת. כדי לשמור על יציבות כלכלית ויכולת לספק שירותים אזרחיים איכותיים, ישראל חייבת לאזן בין הצרכים הביטחוניים להשקעה בתשתיות ובהון האנושי. ללא צעדים אלה, ההשפעות השליליות על כל המגזרים והאוכלוסיות במשק יימשכו.
