כל האמת על 'תיקון 16', ועל זרימת רווחי החברות הציבוריות
ביטול עסקאות בין בעלי שליטה לחברות, הפחתות שכר, דמי ניהול ושאר ירקות עד כדי התפטרות בעלי שליטה - הנו תבשיל שרק מוגש כעת, עם כניסתו לתוקף של תיקון 16 לחוק החברות, אך החל להתבשל כבר לפני כשלוש שנים.
בעקבות מסקנות ועדת חמדני (להגברת מעורבות המוסדיים בשוק ההון), חוקקו תקנות המחייבות מוסדיים להצביע באסיפות בעלי מניות, ביחס לנושאים מיוחדים כגון עסקאות בעלי עניין. טרם התקנות, היתה לבעל מניה מוסדי הזכות, אך לא החובה. נכון שכגוף המנהל כספי עמיתים ניתן לראות במימוש זכויות הצבעה כחלק מחובת הנאמנות. ואולם בפועל, לעיתים הצביעו ולעיתים נמנעו או התעלמו. לתקנות אלה נלוותה הוראה רגולטורית המחייבת מוסדיים לקיים נהלים בעניין ואף מאפשרת מיקור חוץ לעניין קבלת חוות דעת מגורם חיצוני ובה אנליזה והמלצה על אופן ההצבעה.
שחקן בשוק זיהה הפוטנציאל הקיים, פיתח ושכלל אופרציית ניתוח והמלצות הצבעה. מוסדיים רבים התקשרו עימו. השחקן פיתח ואימץ מתודיקת אופן הצבעה בנושאים שונים. אליבא דמתודיקה, ברירת המחדל בהעלאת שכרו של בעל שליטה, הנה להתנגד להחלטה. צריכים להיות טעמים מיוחדים להמליץ אחרת.
המוסדיים אינם רשאים להסתמך הסתמכות עיוורת על המלצת מקור חיצוני. יש לעמוד באופן עצמאי מאחורי החלטת ההצבעה ואף לבצע בחינה עצמאית בהיקף מסוים. ואולם, כעניין שבשגרה והן על-פי מרבית הנהלים הפנימיים במוסדיים, אימוץ ההמלצה הנו די אוטומטי (לצד בחינה עצמאית).
אקטיביזם מוסדי החל לבצבץ ולהתחזק. ואולם, כוחם של המוסדיים בהתנגדות לאישור עסקאות בעלי עניין היה מוגבל: טרם תיקון 16, ניתן היה לאשר עסקה כאמור ברוב של שליש מבין בעלי המניות נטולי "עניין אישי" המצביעים באסיפה.
וכאן מגיעים לתיקון 16 - אשר חודשים ספורים לאחר כניסתו לתוקף כבר הפך למושג מכונן בשוק ההון והתאגידים בישראל. התיקון העלה את הרף הדרוש לאישור עסקת בעלי עניין משליש לחצי. בשברים מדובר בסך הכל בשישית (1/6). מבין המצביעים, לא מבין כלל בעלי המניות. ואולם, מסתבר כי שישית קטנה זו היא אשר עושה את ההבדל. עסקאות אשר אושרו בעבר בקלות של 'טיול בפארק' בעידן השליש וטרם תקנות חמדני, כעת אינן מאושרות. בעל שליטה המבין כי אין לו הרוב הדרוש, חוסך מעצמו את ההצבעה ודוחה האסיפה או מוריד הנושא מסדר היום. לאחר ניהול מו"מ על תנאי שכרו מול בעלי מניות המיעוט, המוסדיים, יגיש להצבעה הצעה מחודשת המקובלת עליהם.
מה שסיים את התקנת התבשיל והגשתו כעת לסועדים - הם בעלי השליטה - הנה הוראה בתיקון המגבילה את תוקפם של הסכמים אלה לשלוש שנים בלבד, כך שיש לאשרם בכל שלוש שנים מחדש. הוראה מעבר קובעת כי במידה וחלפו למעלה משלוש שנים מאז אושרה לאחרונה ההתקשרות, יש לאשרה מחדש כעת. בחברות רבות נהוגים הסכמי תגמול לבעלי שליטה אשר הפעם האחרונה בה הובאו לאישור בעלי המניות, היתה לפני חמש או עשר שנים. והיום אלה לא אותם בעלי מניות.
וזה, בקצרה, כל הסיפור: חיובם של המוסדיים להצביע, ברירת מחדל של הצבעה נגד, העלאת הרוב הדרוש משליש לחצי והוראת מעבר המחייבת כעת לאשר מחדש התקשרויות ניקזו לתקופה הנוכחית פעילות ערה ביותר המלווה בחיכוכים רבים בין בעלי מניות מיעוט לבעלי שליטה.
בחישוב כולל, אין לי ספק כי נראה חלק גדול יותר מרווחי חברות מועבר לכיסי בעלי המניות מן הציבור (ולחיסכון הפנסיוני של כולנו). פחות כסף יזרום מהחברה לכיסו של בעל השליטה. התמריץ לבעל שליטה לפעול לחלוקת דיבידנדים גדול יותר כאשר הוא מועסק בשכר סביר מאשר בשכר מפולפל. מי שמעיין בדוחות הכספיים לרבעון השלישי שפורסמו כעת, רואה כי ישנן חברות המדווחות כי ב-15 בנובמבר פג תוקפו של הסכם השכר עם בעל השליטה וכן חברות אשר לא הצליחו לאשר ההסכם בהצבעה ולפתע מכריזות לראשונה על מדיניות חלוקת דיבידנד. ללא ספק קשר סיבתי ישיר ותוצאה מבורכת.
ככל תבשיל, גם כאן יהא צורך לעדן את הטעם עם הזמן. ייתכן ונראה הידוק הפיקוח על בעלי מניות מיעוט המהווים לשון מאזניים בהצבעות שכאלה, שכן ייתכנו מקרים בהם נראה כי בעיית הנציג של בעל השליטה לא נעלמה אלא עברה לבעל מניות המיעוט. הידוק פיקוח זה, יתאפשר על-ידי פיתוח דוקטרינות משפטיות בפסיקת בתי המשפט העתידה לבוא, לרבות יציקת תוכן להוראה ותיקה בחוק החברות המחייבת בעל מניות בעל קול מכריע לנהוג בהגינות כלפי החברה. מאבקים שכאלה כבר החלו להתנהל, ובאופן לא מפתיע הם בעלי מאפיינים דומים.
- 3.עו" ד 18/12/2011 14:12הגב לתגובה זוצר לי לאכזב את בעלי המניות מקרב הציבור, אך בפועל התיקון המדובר רק פוגע בחברות ובהם. בפעול, המוסדיים מקבלים באופן עיוור המלצות של גופי ייעוץ כגון אנטרופי. גופי הייעוץ יצרו רשימת מבחנים מובנים, לפיהם נבחנת כל הצעה לסדר הדורשת רוב מיוחד. אין כל אפשרות לנסות לשכנע אותם או להראות להם כי קיימים מקרים חריגים. ישנתם מקרים שההמלצה פוגעת באופן קשה בחברה, ניהולה ורווחיותה, אך לגוף המייעץ זה כלל לא מזיז. המוסדיים, אשר פועלים כמריונטה, מקבלים את ההמלצה באופן עיוור וגם אותם לא ניתן שלכנע (למרות העובדה כי הם מחוייבים לבעלי המניות ולהשאת רווחיותה החברה, הגדלת תשואתם לרבות צורת דיבידנדים). מטעם הם הגופים המוסדיים שמפעילים שיקול דעת עצמאי והדבר נובע ככל הנראה מחשש שיתבעו במידה ויסטו מהמלצות הגוף המייעץ. עצוב מאוד שהמוסדיים החליפו את שיקול דעתם בשיקול דעת של גוף - צד שלישי. מסופקני אם החלפה שכזו תעמוד במבחן בתי המשפט והרשות לניירות ערך!
- 2.מנית מיעוט 18/12/2011 13:47הגב לתגובה זוהאם ניתן להוסיף דוגמאות קונקרטיות?
- 1.משקיע 18/12/2011 09:57הגב לתגובה זושמסיבות של מהירות או אילוצים של מספר מילים יש במאמר משפטים שנראים כקטועים באמצע, או נאמרים בשפת קוד ליודעי ח" ן בלבד, בעוד שהכוונה הייתה (או צריכה להיות!) מאמר למשקיע הסביר שאינו בקיא בהיסטוריה או בז' רגון המשפטי. וחבל.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
חן, שגיא ודביר. קרדיט: עופר חגיובלבנות קמפיין על טראומה לאומית: בנק מזרחי עם מענקים לילדים שנולדו לאחר ה-7.10.23
מזרחי-טפחות הודיע כי ילדים שנולדו מאז ה-7 באוקטובר 2023 יקבלו מהבנק מענק של 1,000 שקל שיופקדו בפיקדון עבורם; למטרת הקמפיין גייסו מזרחי את שורד השבי שגיא דקל חן, שהצטרף לחן אמסלם ולדביר בנדק; מהלך של אופטימיות ותקווה או ציניות של אנשי שיווק? התשובה ברורה
בנק מזרחי בנק מזרחי טפחות מספר לנו שהוא מספק מחווה מרגשת לציבור, הנה המילים שלו - "בנק מזרחי טפחות יוצא במהלך אנושי ומרגש: מענק של 1000 ש"ח, לילדים שנולדו מאז ה־7 באוקטובר, בהובלת שורד השבי שגיא דקל חן". זה לא שקר, אבל זה מאוד קרוב לכך. זה טשטוש של האמת. בנק מזרחי טפחות צריך לתת הטבות לציבור, אז הוא בחר בדרך הזו כי ככה הוא מרוויח את "הלב שלכם". זה ציני, כי הוא בעצם עושה קמפיין על חשבון מי שבאמת צריך את ההטבות ממנו - האנשים שמקבלים אפס על עמלת העו"ש. האנשים שמקבלים ריבית רצחנית על הלוואות. הציבור משלם מחירים מאוד גבוהים - ריביות ועמלות שמייצרים לבנקים רווחים עצומים וזה קורה בזמן המלחמה כשהקשב של הציבור נמוך מאוד. זה קורה כשסמוטריץ' העלה לפני שנתיים מס על הבנקים. אבל המס הזה התגלגל אליכם. עכשיו הוא שוב רוצה להטיל מס וזה שוב יחזור ללקוחות.
שר האוצר מנסה להשיג רווח פוליטי, המצב שלו בסקרים רע מאוד והוא רוצה קולות. אבל הפתרון שלו לא יעיל, והדוחות הכספיים לצד העמלות והריביות של הבנקים מוכיחים זאת. הפתרון היעיל נמצא בידי הפיקוח על הבנקים. הפיקוח לא רוצה לעשות שום דבר עד הסוף כי כולם חברים של כולם - גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו - מה משותף להם והאם דני חחיאשווילי יצטרף לקבוצה? בסוף אנשים חושבים על הג'וב הבא, ולמה להם לריב עם הבנקים שאולי יעסיקו אותם בהמשך בתפקיד נוח ומשכורות של מיליונים.
ובמקביל לשחיתות המובנית הזו, בבנק מזרחי טפחות כמו בנקים אחרים מנסים "לשחק לכם במוח". הם מציגים פרסומות, דיווחים, כתבות על כמה שהם טובים ונהדרים ועוזרים לציבור בזמן המלחמה. תזכרו תמיד שמה שבאמת צריך זו תחרות, מה שבאמת צריך זה שהמפקח על הבנקים יורה להם לשלם 2% על העו"ש, זה הכל, זה שווה פי 50 בערך מכל הקמפיינים והטבות שהם "נותנים לנו". אגב, הם לא נותנים. מזרחי מדבר על הטבה לציבור, אבל זה חלק מהחבילה שהוא צריך לתת.
לפני כחצי שנה, בנק ישראל פרסם מתווה וולנטרי, שבמסגרתו תחזיר המערכת הבנקאית סכום מצטבר של 3 מיליארד שקל לציבור, 1.5 מיליארד שקל מדי שנה, החל מהרבעון השני של שנת 2025 ועד הרבעון הראשון של שנת 2027. ההצהרות היו מלוות באמירות כמו "טובת משקי הבית והעסקים הקטנים נמצאת כל הזמן מול עינינו" אבל בפועל, ביד אחת בנק ישראל מאשר לבנקים לגזור קופון ענק על הציבור - בריביות על פיקדונות, בריביות על הלוואות ובעיקר בריבית אפס על העו"ש - וביד שנייה מציג את עצמו כאביר הציבור, ופירסם מתווה שבו הבנקים צריכים להחזיר לציבור בסך הכל 4% מהרווחים שלהם.
- בנק מזרחי: מילואימניקים שלומדים לתואר יוכלו לקבל הלוואה ללא ריבית
- בנק מזרחי מעניק פטור מלא ממשכנתה לארבעה חודשים לתושבי העוטף
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ועכשיו, אנחנו עדים לאבולוציה נוספת של הציניות שבמהלך הזה. במסגרת המתווה של בנק ישראל, הבנקים אמורים לתת לנו, הציבור, הטבות והקלות אבל אם חשבתם שהבנקים פשוט יחזירו לכם כספים, טעיתם. הם יציגו לכם תמונה שמראה אותם באור כמעט קדוש, ולשם כך הם לא יבחלו באמצעים.
