מכירת קו ייצור וידע של מפעל אינה מזכה בהטבות מס

תקציר פס"ד ע"מ 1020/05 מתן דיגיטל פרינטינג בע"מ נ' פקיד שומה פתח תקווה

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו קבע כי מכירת הפעילות היצרנית של המערערת אינה הכנסה הזכאית להטבות מס כמפעל מאושר על פי כתב האישור שבידי המערערת, שעה שבכתב האישור לא נזכרה פעילות זו (מכירת קו ייצור/ידע) כפעילות הזכאית להטבות מס. רקע עובדתי וטענות הצדדים המערערת, מתן דיגיטל פרינטינג בע"מ, היא חברה פרטית העוסקת בפיתוח טכנולוגיות לייצור מדפסות. המערערת היא מפעל מאושר על פי כתב אישור שניתן לה בשנת 1997. נושא התוכנית המאושרת הוא ייצור מדפסות. ביום 17.1.2001 חתמה המערערת על הסכם להעברת כל הטכנולוגיה והפעילות הקשורה בהדפסה בטכנולוגיות הספירנטר לחברה מתן דיגיטל מדפסות (2001), כל זאת בתמורה לתמלוגים שנתיים של כ-1.3 מיליון דולר למשך שמונה שנים, ובתמורה נוספת של אחוז מחלוקה עתידית של דיווידנד או חלק מרווחים למכירה לצד שלישי, הכול עד לתקרה מסוימת. בפועל תמלוגים אלה הוונו לתשלום אחד ושולמו סמוך למועד העברת הפעילות. נוסף על כך, החברה הרוכשת נכנסה בנעלי המערערת והוסבו אליה הזכויות והטבות המס מכוח כתבי האישור שניתנו בזמנו למערערת. במסגרת הדוח השנתי לשנת 2001 דיווחה המערערת על העסקה כעסקת תמלוגים הכלולה במחזור השוטף של החברה, וכתוצאה מכך ביקשה ליהנות משיעורי המס המופחתים (25%) לפי סעיף 47(א)(5) לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן: "חוק העידוד"). המערערת והמשיב חלוקים בשאלה - האם יש לסווג את העסקה כרווח הון או כהכנסה פירותית. לטענת המערערת, ההכנסה היא חלק מהכנסותיה העסקיות. לחלופין טענה המערערת כי מדובר בהכנסה מעסק או מעסקת אקראי. לטענת פקיד השומה, מדובר בעסקת מכר שממנה נובע רווח הון לפי חלק ה' לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, שאינו זכאי להטבות לפי חוק העידוד. לחלופין טען המשיב כי גם אם מדובר בהכנסה מעסק או מעסקת אקראי, כפי שטענה המערערת, הרי מכירת המפעל אינה נכללת בכתב האישור שהונפק למערערת על ידי מרכז ההשקעות, ולפיכך אינה מזכה בהטבות מס. הצדדים חלוקים גם בעניין ייחוס הכנסות המימון למפעל המאושר, כמפורט להלן. דיון בית המשפט קבע כי אין לראות בהכנסה ממכירת הפעילות כהכנסה מאושרת הזכאית לשיעור מס מופחת. כתב האישור שהונפק למערערת קבע כי פעילותה המאושרת היא ייצור מדפסות, ולא כל פעילות אחרת, לרבות פעילות בתחום הפיתוח הטכנולוגי או המצאת פטנט. מהות ההסכם היא מכירת הפעילות. לפיכך קבע בית המשפט כי אישור מרכז ההשקעות אינו חל על מכירה זו, שכן התמורה אינה מייצור אלא ממכירת קו הייצור עצמו, על הידע והקניין הרוחני - פעילות שלא אושרה על ידי מרכז ההשקעות. לצורך כך אין נפקות לעובדה כי הצדדים הגדירו את התשלום כתמלוגים, או לעובדה כי חלק מהתמורה משולם כאחוז מחלוקה עתידית של דיווידנד. אף אם החוק מאפשר למרכז ההשקעות לאשר מכירת ידע שכזה כזכאי להטבה, הרי כל עוד הכנסה זו לא נכללה בכתב האישור - לא ניתן לתבוע בגינה הטבות מכוח חוק העידוד. הכנסות מימון - לטענת המערערת הכנסות המימון בשנת 2000 היוו חלק מההון החוזר ששימש אותה, בעוד המשיב טוען כי הכנסות המימון נותקו ממחזור העסקים של המפעל המאושר. באשר לשנת 2001 טוענת המערערת כי ניתן לייחס לכל היותר 40% מסך הכנסות המימון לעסקת העברת הפעילות, וה-60% הנותרים נבעו מהון חוזר ממכירת מדפסות, בעוד המשיב טוען כי מקורן של כל הכנסות המימון הוא מעסקת העברת הפעילות. באשר להכנסות המימון בשנת 2000 - היקף הפיקדונות בסדר גודל מקורב לצפי ההתחייבויות ברמה שנתית נמצא במתחם הסבירות, אשר מאפשר לראות את הפיקדונות כחלק אינטגרלי מהפעילות וליהנות מהטבות המס. באשר להכנסות המימון משנת 2001 - מכיוון שעסקת העברת הפעילות היא מינואר 2001, לא היה מקום לשמור כספים להמשך פעילות המפעל לאחר מכן. הכנסות המימון שנוצרו לאחר מכירת המפעל המאושר אינן יכולות להיחשב חלק אינטגרלי ממנו וליהנות מהטבות המס. כמו כן, בעקבות המכירה נוצר גידול ניכר בהפקדות, בעוד ההתחייבות לשלם נותרה בהיקף דומה לשנת 2000. משכך הוא, רק חלק יחסי של הכנסות המימון ייהנו מהטבות המס של המפעל המאושר. תוצאה הערעור נדחה ברובו.

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לפני כב' השופט מגן אלטוביה ניתן ב-13.9.2010