רכיב שעות נוספות גלובאליות, אף אם הוא פיקטיבי, מהווה תוספת לשכר שבגינה אין להפריש הפרשות סוציאליות

העובדות ------------

יעקב סורסקי (להלן: "העובד") שימש משנת 1975 כנהג במועצה אזורית גדרות (להלן: "המעבידה"). חלק מהתפקיד כלל עבודה בשעות נוספות אותן דיווח ועבורן קיבל שכר.

במהלך שנות עבודתו התבקש העובד למלא תפקיד של מנהל מחלקת ההיסעים במעבידה.

על מנת ששכרו של העובד לא ייפגע, שכן התפקיד החדש לא דרש ביצוע שעות נוספות כבעבר, המשיך העובד לקבל גמול שעות נוספות בהתאם לדיווח אשר מסר למרות שאין חולק, כי בפועל לא עבד העובד במרבית השעות שדווחו.

החל מחודש מאי 2008 לא שולם לעובד רכיב שעות נוספות, וזאת משום שפעל בניגוד להנחיית משרד הפנים לפיה חלה חובה על העובדים להחתים כרטיס נוכחות פעמיים ביום.

לטענת העובד, נדרש על ידי המעבידה להגיש דיווח פיקטיבי אשר נחתם על ידי הממונים עליו ובהתאם קיבל את הסכום המכונה "שעות נוספות" ואשר ממנו הופרשו הפרשות סוציאליות כשכר לכל דבר ועניין. לפיכך מבקש העובד, כי יינתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי הינו זכאי לרכיב שעות נוספות ששולם לו עד חודש 5/08 כחלק בלתי נפרד משכרו כולל תנאים סוציאליים וכי על המעבידה להמשיך לשלם לו רכיב זה כולל הפרשות סוציאליות ללא תנאי.

לטענת המעבידה, הזכאות לקבל תשלום עבור שעות נוספות הינה אך ורק כנגד ביצוע העבודה בפועל ובהתאם לדיווח אשר ניתן, ומעולם לא הייתה כוונה להעניק לעובד תשלום פיקטיבי.

פסק הדין -------------- המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם יש לראות את רכיב "שעות נוספות" ששולם לעובד כחלק בלתי נפרד משכרו הכולל, לצורך הפרשות סוציאליות ולשאלה בדבר חובתה של המעבידה להמשיך ולשלם רכיב זה אף לאחר המעבר לתפקיד מנהל מחלקת ההיסעים.

אין חולק, כי בפועל משך כ- 13 שנים, הגיש העובד דיווחים על שעות נוספות שלכאורה ביצע ובהתאם לדיווח קיבל תגמול בעדן. ההסכמה אודות הדיווח על שעות נוספות פיקטיביות, לידתה בחטא ובאה לידי ביטוי בהתנהלות הצדדים במשך שנים ארוכות, מנוגדת לדין ואינה עומדת באמות מידה בסיסיות של יחסים שבין עובד למעביד, ודאי לא כשמדובר במעביד ציבורי.

סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") אוסר על תשלום שכר עבודה הכולל גמול עבור שעות נוספות כחלק מסך גלובלי. אלא, שבתי הדין הכירו בהסדר של תשלום שעות נוספות גלובאליות כתחליף להסדר הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951, אשר אינו בגדר שכר כולל אסור. הלכה פסוקה היא, כי מדובר בנסיבות מסוימות בלבד, היינו קביעת תשלום נפרד בעבור עבודה בשעות נוספות ובתנאי שהעובד לא יזכה לשכר נמוך מזה שהיה זכאי לקבל אילו נערך רישום של שעות עבודתו ופיקוח מדויק עליהן.

בענייננו, כוונת הצדדים במקורה הייתה להכשיר את שבא סעיף 5 לחוק הגנת השכר לאסור.

רכיב השעות הנוספות אכן שולם כתשלום נפרד. אמנם התנאי הנוסף אשר נקבע בפסיקה ולפיו הסך המשולם בעד שעות נוספות גלובאליות ישקף נכונה את הסכום אשר היה מקבל העובד לו היה נערך רישום של שעות עבודתו בפועל, לא הוכח.

בית המשפט שוכנע, כי הסכם העבודה של העובד כפי שאכן יושם בפועל משך כ- 13 שנה כולל בחובו הסכמה לתשלום סכום גלובאלי בעד שעות נוספות, כשסכום זה מחושב על פי ממוצע השעות הנוספות שביצע בתפקידו כנהג, אף אם לא ביצע את אותה כמות שעות בפועל.

לעניין השאלה, האם התשלום הגלובלי בגין שעות נוספות, הינו חלק מהשכר או בגדר "תוספת", נקבע בפסיקה "מבחן התנאי או הגורם", לפיו תשלום המותנה בתנאי או גורם ממשי יסווג כתוספת, ואילו תשלום שאינו מותנה בתנאי יסווג כחלק מהמשכורת הקובעת.

בית הדין קבע, כי רכיב ה"שעות הנוספות" אותן קיבל העובד הותנה בביצוע חלק מהשעות כשעות נוספות בפועל. משכך, אין לראות בהן כחלק משכרו הכולל, לרבות שכר הקובע לצורך הפרשות סוציאליות.293

יודגש, כי מדובר בפסיקה של בית הדין האזורי לעבודה, אשר מהווה הלכה מנחה שאינה מחייבת.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".