שלמה אליהו הגיש בג"ץ: תובע מהמדינה לוח זמנים מוגדר למכירת מניות לאומי

שלמה אליהו, בעל העניין בבנק לאומי (9.6%) שעד לאחרונה נחשב היה לאדם הפועל בשקט ולא מייצר כותרות, לא מפסיק לאחרונה לרכז עניין סביב אחזקתו בבנק לאומי.

בשורה התחתונה, דורש אליהו מבית המשפט לחייב את המדינה לקבוע לוח זמנים גדור, ידוע ומיידי למכירת מניות הבנק. מדינת ישראל מחזיקה כיום ב-11.46% ממניות הבנק, זאת 27 שנים אחרי שרכשה את המניות כחלק מפרשת ויסות מניות הבנקים וההסדר שגיבשה בעקבותיו הממשלה ו-17 שנים לאחר שחוקק חוק המניות הבנקאיות שבהסדר.

מטרתו הראשונה והעיקרית של חוק המניות שבהסדר היתה למכור את מניות הבנקים ולהימנע ממעורבות של הממשלה בניהול השוטף של עסקי הבנקים. בפניה לבג"ץ משתומם אליהן על כך שלמרות החוק, הממשלה עדיין הינה בעלת המניות הגדולה בבנק לאומי ובתוך כך גם מחזיקה ב-14.2% מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית של הבנק.

בפניה לבג"ץ מבקש אליהו לקבל תשובות לשאלות "מדוע לא ימכרו לאלתר את מניות בנק לאומי לישראל המצויות בבעלות הממשלה ומדוע לא יקבע לאלתר לוח זמנים גדור ומיידי למכירת המניות האמורות."

אליהו מציין כי המדינה מכרה במהלך השנים אחוז ניכר ממניות הבנקים, ובנק לאומי ביניהם והדבר מלמד על מסוגלותהלמכור נתחים ניכרים ממניות הבנק ולכן לא ברור מדוע אין היא עושה את המוטל עליה כחוק.

לדבריו של אליהו, כעת מצויה המדינה במצב לא בריא ולא תקין: מחד, הממשלה עודנה בעלת המניות הגדולה ביותר בבנק, אולם שיעור אחזקותיה הכולל נמוך ואינו מקנה לה שליטה. חשוב מכך ? מצב זה אינו מאפשר כשלעצמו למי שירכוש ממנה את המניות לגבש גרעין שליטה.

בעתירה נכתב עוד, כי "מציאות זו יוצרת עיוותים נוספים: כך למשל, כל הדירקטורים בבנק מונו בפועל על ידי הממשלה, המחזיקה בכ- 14% מזכויות ההצבעה בבנק, בעת שכל יתר בעלי המניות מן הציבור - המחזיקים בלמעלה מ-85% מזכויות ההצבעה וממניות הבנק - מוגבל ביכולת השפעתו על בחירת דירקטורים בבנק. זהו מצב אשר הרגולציה הקיימת מונעת ככל שמדובר בכל בעל מניות אחר. הממשלה עושה למעשה שימוש בכוח שנשלל על ידי הרגולטור מכל בעל מניות אחר, וללא כל צידוק."