למרות שהמבוטח לא דיווח על מצבו הבריאותי, הוא זכאי לתשלום תגמולי ביטוח

תקציר ת"א 6318/07 - בבית משפט השלום בנצרת - על ידי כב' השופט אחסאן כנעאן - ניתן ב-13.12.2009 - התובעת: סרחאן פרידה - הנתבעת: הפניקס הישראלי- חברה לביטוח בע"מ

העובדות וטענות הצדדים

גברת סרחאן פרידה (להלן: "התובעת") הינה אלמנתו של מר סרחאן מחמוד (להלן: "המנוח"), אשר בזמן מותו היה מבוטח בביטוח חיים (להלן: "הפוליסה") בפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

התובעת הגישה לנתבעת תביעה לקבלת תגמולי ביטוח חיים בעקבות מותו של המנוח, עקב היותה המוטבת הבלעדית של המנוח על פי הפוליסה, שנדחתה. אין חולק בין הצדדים, כי המנוח הלך לעולמו בשל מחלת ריאות קשה ממנה סבל.

לטענת הנתבעת, המנוח הסתיר ממנה בעת הצטרפותו לביטוח, את מצב בריאותו ולא גילה, כי סבל ממחלת ריאות קשה שנים טרם הצטרפותו. מאחר והפוליסה אינה מכסה מצבים שהיו קיימים לפני תחילתה, הרי שאין לתובעת זכות לפיצוי על פי הפוליסה.

לטענתה, המנוח הצהיר עת חתם על ההצטרפות לביטוח, כי אינו סובל ממחלות בדרכי הנשימה, וחזקה שאדם החותם על מסמך שהוא יודע על מה הוא חתם. כמו כן, לטענתה, המנוח הפר את חובת הגילוי היזום ופעל בכוונת מרמה, ולכן התובעת אינה זכאית כלל לתגמולי הביטוח.

לטענת התובעת, בעת כריתת חוזה הביטוח מחלתו של המנוח לא הכבידה עליו והוא היה מסוגל לעבוד. המנוח עבד כרגיל כמסגר ורתך, ועבודה זו כרוכה בשיעול בשל החשיפה לחומרים מזיקים. כמו כן לטענתה, המנוח היה אדם פשוט, אשר זו היא הפעם הראשונה בה ערך ביטוח והוא אינו בקיא בענייני ביטוח. המנוח לאחר כריתת חוזה הביטוח המשיך לעבוד למשך שישה חודשים. עוד טענה התובעת, כי תהליך כריתת חוזה הביטוח היה רצוף ליקויים. המנוח לא נשאל כלל ולא נדרש לפרט אודות המחלה ממנה הוא סובל. פקיד הבנק, אשר החתים את המנוח על ההצטרפות לביטוח היה בלתי מיומן בעסקי ביטוח, ופעל כשלוחה של הנתבעת ולכן אל לה לנתבעת להלין על אי הגלוי. פסק הדין

מהראיות והעדויות שהוצגו בפני בית המשפט הוכח, כי תהליך עריכת חוזה הביטוח היה במקרה זה לקוי, זאת בלשון המעטה, כאשר הוא נערך על ידי פקיד בנק, שאינו בקיא ומיומן בנושאי ביטוח, וכל מטרתו הייתה לגייס כמה שיותר לקוחות לקופת גמל (מטרה כשלעצמה אינה פסולה) ולערוך כמה שיותר ביטוחים על מנת להגיע ליעד מסוים בהחתמת לקוחות, תוך אי מתן הסבר נאות ללקוחות אודות הכיסוי הביטוחי וחובות המבוטחים המצטרפים כלפי המבטחת. האשם בגין ליקוי זה רובץ לפתחה של הנתבעת ולכן נמצא, כפי שיפורט להלן, כמי שהכשילה את הליך הגילוי וגרמה לכך שהתשובה שנתן המבוטח לא תהיה כנה ומלאה.

מעדות פקיד הבנק, אשר ערך את הביטוח למנוח עלה, כי כל תהליך החתמת הלקוח היה אורך מספר דקות בלבד, תוך שהוא משכנע את הלקוח ומחתים אותו "וזהו". העד הודה שאין לו כל הכשרה בנושא ביטוח או כסוכן ביטוח, ואין לו רישיון לעסוק בביטוח. לטענתו, הוא היה שואל באופן כללי למצב בריאותו של הלקוח, אך לא היה שואל שאלות ספציפיות לגבי בעיות ספציפיות כפי שמופיע בטופס ההצטרפות לביטוח, אשר יש בו פירוט ושאלות לגבי מחלות ספציפיות.

על כן נקבע, כי בעת עריכת הביטוח עם המנוח הוא לא נשאל על ידי הפקיד שאלות ספציפיות אם הוא סובל למשל ממחלה בדרכי הנשימה, שהינה השאלה הרלוונטית לענייננו. עוד עלה מעדותו של פקיד הבנק, כי השכלתו של המנוח הייתה דלה והוא או התובעת בקושי ידעו עברית. לכן, הנתבעת אינה יכולה לסמוך על עצם חתימתו של המנוח כהצהרה מטעמו, לפיה הוא אינו סובל ממחלות בדרכי הנשימה והחזקה אשר נקבעה בפסיקה לגבי חתימת אדם על מסמך נסתרת בזה. פקיד הבנק אף הוסיף וציין, כי המנוח ואשתו היו לקוחות ישרים ואמינים מאוד.

עוד עלה מעדותו של פקיד הבנק, כי תוכנית זו של החתמת לקוחות על ביטוחי חיים הופסקה לאחר 3-4 שנים, מאחר ולא היה לפקידי הבנק הכשרה מתאימה לעסוק בביטוח. בית המשפט ציין, כי עובדה זו אומרת דרשני ומעידה כאלף עדים, כי עריכת הביטוחים באמצעות פקידי הבנק הייתה לקויה ואף לכאורה מנוגדת להוראות החוק, ולפיהן חל איסור על עיסוק בביטוח ללא רישוי מתאים.

נקבע, כי הנתבעת, אשר נתנה יד לעריכת הביטוח בצורה זו על ידי פקידים שאינם מורשים, בהתאם לחוק ולא קיבלו את ההכשרה המתאימה, הכשילה את נושא הגילוי וגרמה לכך, כי התשובה שניתנה לא היתה מלאה וכנה, ולכן היא איננה יכולה לטעון, כי המנוח לא קיים את חובת הגילוי.

בשלב כריתת חוזה הביטוח סבל התובע ממחלה בדרכי הנשימה, אשר כבר הייתה מבוססת אצלו ומדובר בעניין מהותי לצורך כריתת חוזה הביטוח. יחד עם זאת, אי מסירת המידע המהותי אינו מהווה כשלעצמו כוונת מרמה או הסתרה ועל הנתבעת היה להוכיח, כי המנוח היה מודע לכך שמדובר בנושא מהותי. הנתבעת לא הוכיחה כלל, כי המנוח היה מודע למהותיות המידע אשר לא מסר לה. הלכה פסוקה, כי מודעותו של המבוטח הינו עניין סובייקטיבי, אשר כרוך בידיעתו אודות אופי הסיכון המבוטח והיקפו, מה הוא יכול להבין במידה מסוימת, מהם הנתונים האישים שלו החשובים למבטח לצורך ההחלטה אם לבטחו ובאילו תנאים. נקבע, כי התגבשות ידיעת המבוטח, כי פרט הינו מהותי תלוי במידע הנמסר לו על ידי המבטח אודות הפוליסה. נקבע בפסיקה, כי על המבטח להסביר למבוטח במפורש ו-"ברחל ביתך הקטנה" מהם תנאי הפוליסה, מהם הסייגים לכיסוי הביטוחי ומהו היקף הסיכון המבוטח.

במקרה שלפנינו, פקיד הבנק ככל הנראה וכפי שהעיד, נהג בדרך כלל שלא לשאול שאלות ספציפיות לגבי בעיות ספציפיות כפי שמופיע בטופס ההצטרפות לביטוח. יתרה מכך, למנוח לא הוסבר על ידי פקיד הבנק אודות היקף הכיסוי הביטוחי ואת הסייגים לפוליסה. לכן, סביר להניח, כי המנוח כלל לא היה מודע לכך שמדובר במידע מהותי עבור הנתבעת.

יתרה מכך, בתקופה בה נכרת חוזה הביטוח הוכח, כי המנוח עבד דבר אשר יכול לחזק את הטענה שהמנוח לא ראה במחלתו כעניין מהותי שיש למוסרו למבטחת. מכל מקום נפסק, כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח, שהמנוח היה מודע למהותיות המידע אודות המחלה בדרכי הנשימה ממנה סבל. הוכחת כוונת מרמה דורשת רף ראייתי מחמיר והנתבעת כלל לא עמדה בנטל זה. כל שהוכח על ידי הנתבעת הוא, שבמועד כריתת חוזה הביטוח היה המנוח חולה במחלה בדרכי הנשימה, וכי לא מסר מידע זה לנתבעת. בכך, אין די על מנת להוכיח כוונת מרמה.