תמריץ אי היעדרות ותוספת דמי כלכלה בענף הבניה מהווים חלק מהשכר

העובדות --------------- התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ (להלן: "ארגון המעבידים") הינה אגודה רשומה שמטרתה לארגן, לאגד ולאחד במסגרת כלל ארצית, את כל הארגונים והתאגידים של הקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, ואת כל הקבלנים לסוגיהם, העוסקים במקצועות השונים בענף הבניה, בעבודות ציבוריות ותעשיות הבניה.

הסתדרות העובדים הכללית החדשה ? הסתדרות עובדי בנין ועץ (להלן: "ארגון העובדים") הינה הארגון היציג של העובדים בענף הבניה.

ארגון המעבידים וארגון העובדים (להלן: "הצדדים") חתמו בשנת 1968 על הסכם קיבוצי כללי (להלן: "הסכם 68"), העומד מאז ועד היום בבסיס יחסי העבודה הקיבוציים בענף הבניה. הצדדים מגיעים מאז להסכמות נוספות במסגרת הסכמים קיבוציים, שהם תוספות להסכם 68. בנוסף, הוראותיהם של ההסכמים הקיבוציים בענף הורחבו בצווי הרחבה.

בבסיס המחלוקת שבין הצדדים עומד פירושו של ההסכם הקיבוצי שנכרת ביניהם ביום 21.12.1999 כתוספת להסכם 68, ותוקפו החל מיום 1.1.2000 (להלן: "הסכם 2000"), בקשר לתשלום תוספת תמריץ אי היעדרות ותוספת כלכלה.

עיקר המחלוקת שבין הצדדים הייתה השאלה, האם התוספות האמורות כלולות בתעריפי השכר, כפי שמפורט בטבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי, או שמא מחויבים המעסיקים בענף הבניין בתשלום התוספות, בנוסף לתעריפים שבטבלאות.

תמריץ אי היעדרות, הינו תשלום שמטרתו לעודד עובדים שלא להיעדר מעבודתם. על פי הוראותיו של הסכם 91, התמריץ משולם לעובדים שעבדו חודש עבודה מלא, מבלי להחסיר ימי עבודה בהיעדרות בלתי מוכרת או כאשר יש היעדרות בלתי מוכרת של יום אחד. כאשר יש היעדרות למשך תקופה ארוכה יותר, נקבעו בהסכם 2000 שיעורים מדורגים מהתשלום המלא בהתאמה למספר ימי ההיעדרות הבלתי מוכרת (כהגדרתה בהסכם).

תוספת דמי כלכלה ניתנת לעובדים בענף הבניין בסכום מסוים לכל יום עבודה שבו עבדו בפועל במהלך חודש עבודה. תוספת דמי כלכלה לא הייתה תוספת פנסיונית, עד שבהסכם 2000 נקבע, כי חלקה יהפוך לשכר פנסיוני (חלק זה יכונה להלן: "תוספת כלכלה"). סכום היתרה שממנו אין מפרישים לפנסיה, עומד לפי הסכם 2000 על 257.5 ש"ח לחודש, והוא משולם לפי ימי עבודה בפועל. אם ניתנת כלכלה באתר העבודה, אין זכאות לתשלום.

בכל ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בין הצדדים מאז הסכם 91, נקבע לגבי שתי התוספות, כי אין הן חלק מן השכר לצורך חישוב ערך שעת עבודה, שעות נוספות ופיצויי פיטורים.

פסק הדין ------------------ תשלום תמריץ אי היעדרות וכלכלה ? האם חלק מהשכר ?

במרכז הדיון בערעור נמצאת "טבלת שכר לפועלים בשיעורים בתחולה מיום 1.1.2000 (כולל תוספת שכר 3% מיום 1.1.00)", המופיעה בסעיף 1.2 להסכם 2000. מן הטבלה עולה בבירור, כי השכר כפי שנקבע לעובד בדרגה 1 בשיעור של 2,797.75 ש"ח הינו שכר המינימום, כפי שהיה נהוג בעת חתימת הסכם 2000. כמו כן, ניתן לעמוד על כך, כי ההפרש שבין הסכומים בטור 2 ובטור 3 משקף סכום של 257.5 ש"ח. סכום זה נקבע בהסכם 2000 כסכום לתשלום עבור "יתרת דמי כלכלה".

על פי עמדת ארגון העובדים, תמריץ אי ההיעדרות ויתרת דמי הכלכלה אינם חלק מטבלאות השכר כפי שהן מופיעות בהסכם הקיבוצי ומשכך, על המעסיקים מוטלת החובה על פי ההסכם לשלמם בנוסף לשכר הטבלאי.

ארגון המעבידים סבור, כי תמריץ אי ההיעדרות ויתרת דמי הכלכלה כלולים בשכר הטבלאי.

בית הדין קבע, כי תמריץ אי ההיעדרות, כמו גם תוספת כלכלה, כלולות בתעריפים המפורטים בטור השני לטבלת 2000.

ביחס לעובדים בדרגה 1 והזכאות לתמריץ אי היעדרות נקבע, כי זכאי העובד המדורג בדרגה 1 לסכום כפי שנקבע בטור האמצעי בטבלת 2000, העומד על שכר המינימום. כך יוצא שבין אם עובד זה מקיים אחר התנאים לתשלום התמריץ ובין אם לאו, ישולם לו לפי הוראות חוק שכר מינימום השכר שבטור האמצעי שבטבלה והוא אינו מקבל את תמריץ אי ההעדרות.

ביטול תמריץ אי היעדרות

עולה השאלה, האם במצב הדברים כאמור טמונה הפליה פסולה של העובדים המשובצים בדרגה 1.

בית הדין קבע, כי בהסדר בדבר אי תשלום התמריץ בפועל, לעובדים המדורגים בדרגה 1 בענף הבניין, נמצא חשד סביר בדבר הפליה של אוכלוסיית העובדים הזרים, לעומת יתר העובדים בענף הבניין והעבודות הציבוריות. כבר נקבע לא אחת, כי הוראה שבהסכם קיבוצי הנגועה בהפליה, דינה להיפסל. משנמצא, שקיים חשד סביר בדבר היותו של ההסדר בקשר לתמריץ אי היעדרות כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי, הסדר המפלה לרעה את העובדים הזרים לעומת עמיתיהם הישראלים, דינו של ההסדר להתבטל. עם זאת מצא בית הדין, כי נכון בנסיבות העניין, שהחלטתו בדבר בטלות הסדר תשלום התמריץ תיכנס לתוקפה בתוך שלושה חודשים ממועד מתן פסק דין זה, וזאת על מנת שבמהלך התקופה יקבעו הצדדים הסדר חדש ומפורט לעניין שילובו של התמריץ בשכר העובדים אם כחלק מן השכר הטבלאי או מחוצה לו. למען הסר ספק הודגש, כי החלטת בית הדין בקשר לבטלות ההסדר מתייחסת לכלל דרגות העובדים, ולא רק לדרגה 1, וזאת על מנת שהשיקולים, כפי שיובאו בחשבון במסגרת ההסדר החדש, יהיו כלליים ושוויוניים לכלל העובדים, על כל דרגותיהם. כמו כן נקבע, כי הזכאות לתמריץ תהיה בנוסף לשכר המינימום ולא חלק ממנו.

סיכומם של דברים

בית הדין קבע, כי תוספת "יתרת דמי כלכלה" כלולה בטבלאות השכר בהסכם 2000 ונדחיתה לעניין זה טענת ארגון העובדים, לפיה יש להוסיף את הסכום על המפורט בשכר הטבלאי.

עוד נקבע, כי תוספת כלכלה כלולה אף היא בטבלאות השכר ואין חובה על המעסיקים לשלמה בנוסף לשכר הטבלאי, לרבות לעובדים בעלי דרגה 1.

בהסדר כפי שנקבע בהסכם 2000 לתשלום תמריץ אי היעדרות באופן שהוא כלול, לגבי כלל העובדים, בשכר הטבלאי, קיים חשש לקיומה של הפלייה פסולה של העובדים הזרים לעומת חבריהם העובדים הישראלים. לפיכך נקבע, כי נוכח פגיעתו של הסדר זה בעקרון השוויון, כפי שבא לידי ביטוי בקשר לעובדים בדרגה 1, הוא מבוטל. הצהרה זו תיכנס לתוקפה בתום שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין. בתקופה זו על הצדדים לקבוע הסדר חדש ומפורט לעניין תשלום תמריץ אי היעדרות, אשר יענה על דרישות החוק והפסיקה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".