פדיון חופשה יחושב לפי השכר הרגיל של העובד ולא לפי השכר האחרון, שהופחת זמנית

העובדות ----------------- רון עמי צברי (להלן: "העובד") עבד בטלירן (1993) בע"מ (להלן: "המעביד") כמנהל כספים. העובד הלין על הקביעה, לפיה התפטר מעבודתו ולא פוטר ע"י המעביד. כמו כן, שכרו של העובד הופחת בשלושת החודשים האחרונים לעבודתו, ופדיון ימי החופשה שולם לו לפי שכרו לאחר ההפחתה.

בית הדין האזורי קבע, כי יש לחשב את דמי החופשה של העובד לפי שכרו האחרון לאחר ההפחתה. על כך, בין היתר, הגיש העובד ערעור זה.

פסק הדין ----------------- בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור בעיקרו וקבע, כי:

קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה העובד לא הרים את הנטל להוכיח, כי פוטר מעבודתו, הינה קביעה עובדתית אליה הגיע בית הדין האזורי אחרי עיון בראיות השונות והתרשמות מהעדויות שנשמעו בפניו. המקרה דנן אינו בגדר מקרה חריג, המצדיק התערבות בקביעה עובדתית זו. גם אם אין הגיון כלכלי בהתנהלותו של העובד בכל הקשור לסיום עבודתו אצל המעביד, אין בכך כדי לגבור על התרשמותו הישירה של בית הדין האזורי מהעדויות, עליה מתבססת הכרעתו.

בית הדין הארצי לא קיבל את טענות העובד בדבר רישומים שגויים של יתרת ימי החופשה שלו, לאור קביעתו של בית הדין האזורי, כי העובד עצמו בתפקידו כמנהל כספים הוא זה שהיה אחראי על רישום ימי החופשה.

בית הדין הארצי קיבל את טענת העובד לעניין אופן חישוב דמי החופשה ששולמו לו וקבע, כי בחישוב סכום פדיון ימי חופשה אין להביא בחשבון את שכרו האחרון של העובד, זאת לאור נוסח סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן: "החוק").

דמי החופשה מחושבים על פי שכרו הרגיל של העובד, כהגדרתו בסעיף 10 לחוק. אמנם נכון הוא, כי לפי לשון סעיף 13 לחוק, פדיון חופשה ישולם לפי השכר האחרון עובר להפסקת העבודה, אולם במקרה דנן, שכרו של העובד הופחת למשך שלושה חודשים בלבד ממכלול תקופת עבודתו, ועל כן לא ניתן לראות בשכרו לאחר ההפחתה כשכר הרגיל לעניין פדיון החופשה המתייחס לכל תקופת עבודתו.

אשר על כן נקבע, כי יש לחשב את פדיון ימי החופשה לפי שכרו הרגיל של העובד, כפי שהיה לפני ההפחתה בשכר.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".