עובד אשר לא הוכיח, כי פוטר בסמוך לריצוי תקופת מאסר, לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים

העובדות ---------------- ח'ייר עדוי (להלן: "העובד") הועסק כגנן בחברת גינון נפסו בע"מ (להלן: "המעבידה") ממרץ 1994 ועד ליוני 2004.

בשנת 2003, נעצר העובד ע"י משטרת ישראל. העובד היה אז חשוד בעבירות אלימות

במשפחה. המעבידה היא זו שדאגה שיהיהניתן לשחרר את העובד למעצר בית.

המעבידה אף איתרה מקום שבו העובד יוכל לשהות ובכך קוימו תנאי שחרורו של העובד

ממעצר.

יחסי העבודה בין העובד למעבידה לא נותקו גם בתקופת המעצר. עם תום המעצר, שב

העובד לעבודתו אצל המעבידה, והוא עבד אצלה גם בתקופת הרחקתו מביתו.

במהלך שנת 2004, צומצמה חלק מפעילות המעבידה, וזו נאלצה לפטר 2 צוותי עבודה, מתוך 8-7 צוותים שעבדו אצלה.

העובד טען, כי המעבידה פיטרה אותו כשבוע וחצי טרם כניסתו לריצויי מאסרו, לאור הצמצומים, אך דבר זה אינו נכון, לטענת המעבידה.

ההליכים הפליליים נגד העובד נמשכו אף במהלך שנת 2004. הוגש כתב אישום, והעובד הורשע. המעבידה ליוותה את העובד לאורך המשפט, והייתה מודעת להרשעתו. לאחר ההרשעה, נגזר על העובד עונש מאסר, החל מחודש יולי 2004 ועד יום 20/4/05.

בעת הדיון המוקדם לא היה ברור מה גרסת העובד על מועד סיום יחסי עובד מעביד, אך כיום כבר אין חולק, כי יום עבודתו האחרון של העובד אצל המעבידה היה ביוני 2004.

פסק הדין ----------------- בית הדין דחה את טענת העובד, כי פוטר ועל כן נראה, כי לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים.

מאחר שהעובד והמעבידה ידעו, כי העובד אמור להתחיל לרצות את עונשו, לא היה כל צורך בהודעת פיטורים ואף לא בהודעת התפטרות, ולא נראה, כי מי מהם מסר למשנהו הודעה כלשהי על כך. היה ברור שעבודת העובד תופסק עם כניסתו לכלא וכפי הנראה הצדדים לא הודיעו זה לזה מה יהיה גורל משרתו של העובד עם שחרורו מהכלא.

העובד הפסיק את עבודתו בשל ריצוי תקופת המאסר שנגזרה עליו. ייתכן שאילו היה פונה למעבידה סמוך לאחר שחרורו ממאסרו (כ-7 חודשים לאחר שנכלא), הייתה המעבידה משיבה אותו לעבודה, אלא שהעובד לא פנה למעבידה בעניין זה, עד לחידוש הקשר, כנראה רק כשנה וחצי לאחר השחרור מהמאסר (ולמעלה משנתיים לאחר הפסקת העבודה).

בנסיבות אלה, אין כל מקום לקבוע שהעובד פוטר.

עוד ציין בית הדין, כי אף אם היה נקבע שיחסי העבודה הסתיימו רק בשל כך שהעובד נכלא, ואף אם בית הדין היה קובע שעם שחרורו של העובד, הוא ניסה להתקבל בחזרה לעבודה ולא הצליח, סביר להניח, כי בית הדין לא היה רואה את העובד כזכאי לפיצויי פיטורים, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה במקרים דומים.

יודגש, כי הנטל להוכיח את גרסת העובד בדבר הפיטורים מוטל על העובד, ומפסק הדין עולה, כי העובד לא צלח בהרמת הנטל האמור.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".