פיצוי לעובדת שפוטרה בגין הריונה, לאחר 4 חודשי עבודה

העובדות ------------- חן יוגב (להלן: "העובדת") עבדה בגלי הדרום א.ב.נ. בע"מ (להלן: "המעביד"), חברה המנהלת תחנת רדיו אזורית, בתפקיד יועצת פרסום ומכירות. העובדת עבדה אצל המעביד מיום 13/8/06 ועד לפיטוריה ביום 18/12/06 (כארבעה חודשים). העובדת טענה, כי פוטרה מעבודתה אצל המעביד בשל הריונה בניגוד לסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988. המעביד טען, כי פיטורי העובדת לא נבעו מההריון אלא נעשו בשל כך שהעובדת לא התאימה לתפקידה ובשל תפוקתה הדלה כסוכנת מכירות. העובדת תבעה סעדים שונים בגין פיטוריה שלא כדין וביניהם פיצוי על הפסד שכר, פיצוי בגין הפסד פיצויי פיטורים, פיצוי בגין נזק בלתי ממוני ועוד.

פסק הדין -------------- בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה ופסק כי:

בשלב בו פוטרה העובדת מעבודתה, אופן תפקודה לא היווה השיקול המכריע בפיטוריה, אלא דווקא הריונה. העובדת הוכיחה שלא רמתה המקצועית גרמה לפיטוריה.המעביד לא עמד בנטל זה והוכח, כי פיטוריה של העובדת נעשו שלא כדין.

לא ניתן להתעלם מסמיכות הזמנים בין ההודעה של העובדת על הריונה ובין המועד בו התקבלה ההחלטה על פיטוריה. כמו כן, יש ליתן משקל לעובדה, כי ההחלטה על פיטורי העובדת נדחתה מבלי ליידע אותה או לשמוע אותה טרם קבלת ההחלטה ואף במכתב הפיטורין לא נאמרה הסיבה לפיטוריה.

בית הדין קבע, כי פיטורי העובדת נעשו בניגוד לסעיף 2(א)(5) לחוק שוויון הזדמנויות.

לאור האמור לעיל ולאור תכליתו של חוק שוויון הזדמנויות, הגיע בית הדין למסקנה, כי על המעביד לשלם לעובדת פיצויים בגין נזק שאינו ממוני בגובה 25,000 ש"ח. בית הדין לקח בחשבון את העובדה, כי העובדת פוטרה מעבודתה מבלי שנערך לה הליך שימוע ומבלי שניתנה לה זכות טיעון.

במקרה דנן, נפסקו לעובדת פיצויים עונשיים על הפרת זכות ראשונה במעלה ועל הפלייתה בשל היותה בהריון.

בית הדין קבע, כי אין לפצות את העובדת בנוסף בגין עגמת נפש, שכן עגמת נפש מהווה "נזק שאינו ממוני" ולשם "ריפויו" נועדו הפיצויים העונשיים/הסטטוטורים הקבועים בסעיף 10(א)(1) לחוק שוויון הזדמנויות.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".