אב - מורה זכאי לאותן תוספות הוריות להן זכאית אם - מורה

העובדות ------------- לוי שלמה ואח' (להלן: "העובדים") הגישו תביעה כנגד מדינת ישראל- משרד החינוך (להלן: "מדינת ישראל") להחלת "תוספות הוריות" המוענקות לאם עובדת הוראה ("תוספת מעונות" ו/או "תוספת אם") בהתאם להסכמים הקיבוציים בין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות ובין הסתדרות המורים לבין מדינת ישראל, גם על אבות.

העובדים מבססים זכאותם על פסק הדין בעניין עב' 300301/97 אברהם סעדון נ'מדינת ישראל (להלן: "עניין סעדון") ובו נקבע, כי אי הענקת הזכות לרכיבי השכר "תוספת מעונות" ו"תוספת אם" לגברים המועסקים במשרה זהה והינם אבות לילדים בגילאים הרלוונטיים, מהווה אפליה אסורה.

לטענת העובדים, משהוכרה זכאותו של אב לתשלום "תוספת אם" ו"תוספת מעונות", על המדינה לשלם התוספות לעובדי הוראה אבות. ואין נפקא מינה באם תוספת האם הינה זכות כספית או זכות לקיצור שבוע העבודה בפועל.

מנגד, טענת המדינה היא, כי הזכות המכונה "תוספת אם" ואשר מקורה בהסכמים הקיבוציים הינה זכות לקיצור שבוע העבודה וקבלת תשלום מלא עבור המשרה המקורית בלבד ואינה "תוספת כספית". לטענת המדינה, מן האופן בו מנוסחת "תוספת האם" ומנסיבות העניין עולה בברור, כי הצדדים להסכמים הקיבוציים ראו בתוספת האם משום זכות להקטנת היקף המשרה, ואין המדובר בקיצור של כל אחד מימי העבודה.

בנוסף, לטענת המדינה, ניתן להעניק זכות יתר לנשים לעומת גברים, זאת מתוך ההנחה כי הן המופלות לרעה לעומת הגברים והענקת התוספות לנשים בלבד אינה מהווה הפליה אסורה.

פסק הדין -------------- זכותה של עובדת הוראה, שהנה אם לקבל "תוספת אם" בשיעור 10% ותוספת מעונות מקורה בהסכמים הקיבוציים אשר המדינה צד להם.

לפי פסיקת בית הדין הארצי, הפרשנות הנכונה של סעיף 4 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "החוק") היא, שעובד אשר במקום עבודתו קיים הסדר המעניק לעובדת באותו מקום עבודה "זכות בקשר להורות" כמפורט בסעיף 4 (ב) לחוק, יהיה זכאי לנצל זכות זו אם אשתו עובדת - לרבות עובדת עצמאית - ובמקום עבודתה אין היא מקבלת בפועל את אותה זכות.

בעניין סעדון נקבע, כי הטבה הניתנת במטרה לעודד יציאה לעבודה של הורים לילדים קטנים יכול שתהיה על דרך הטבה כספית ולאו דווקא על דרך קיצור יום העבודה.

אין זה מן הנמנע, כי מטרת הזכות ההורית לא נקבעה רק במטרה לתת לאם או לאב את האפשרות לשהות זמן נוסף עם ילדיהם כאשר ילדיהם צעירים.

מטרת מתן הטבה כלכלית יכול שתהיה מושגת על דרך מתן תוספת שכר אולם לא רק בכך. המטרה יכולה להיות מושגת גם במתן אפשרות בחירה להורה לצאת מהעבודה מוקדם יותר ובכך לחסוך, לשם הדוגמא, הוצאה כספית עבור שירותיה של מטפלת.

מטרתו העיקרית של חוק הינה "להבטיח איסור אפליה ושמירה על עקרון השוויון". בהתבסס על עקרונות יסוד אלו, הזכות ניתנה הלכה למעשה גם כתוספת כספית ללא קיצור שבוע העבודה, והדבר מתיישב עם מטרתה של "תוספת האם", ואין מקום למתן פירוש מצמצם אשר יביא לאפליה נוספת.

משכך, מתן תוספת כספית כמקבילה או מחליפה את קיצור שעות העבודה בפועל נכנסת אף היא לסעיף 4(ב)(2) ומהווה "זכות הורית".

לסיכום, גם התוספת הכספית נופלת בגדרו של סעיף 4(ב)(2) לחוק ועל כן, גם גברים אבות זכאים לה ככל שזכאיות לה האמהות- הנשים.

יצוין, כי הענקת זכות בקשר להורות מותנית בכך שבת הזוג עובדת,ואינה זכאית לזכות בקשר להורות במקום עבודתה.

מכאן, שתנאי נוסף שעל העובדים לעמוד בו הוא שנשותיהם עובדות.

לטענת המדינה, כאשר מדובר בעובדת המועסקת במשרה חלקית, הרי שממילא היא מועסקת ביום עבודה קצר ואין כל מקום להעניק זכות זו גם לבן הזוג. וכן העובדים אשר בנות הזוג שלהם עובדות לא הוכיחו, כי הן מועסקות או שהיו מועסקות במשרה מלאה.

לטענת העובדים, מאחר ומורה אם זכאית לתוספת גם במידה ובעלה עובד במשרה חלקית, אין מקום להבחין בין מורה - אב למורה - אם אף לעניין זה.

על כן, נדחתה טענת המדינה, כי תנאי נדרש נוסף הוא שבת הזוג עובדת במשרה מלאה.

לאור האמור לעיל, לגבי העובדים אשר אינם מועסקים במשרד החינוך אלא אצל מעסיקים אחרים, ולא מתקיימים יחסי עובד מעביד בינם ובין המדינה, נקבע שתביעתם נדחית.

לגבי העובדים שהצהירו, כי נשותיהן אינן עובדות והן עקרות בית נקבע, כי אין עומדים בתנאי הזכאות לקבלת תוספת אם, ודין תביעתם להידחות.

לגבי שאר העובדים אשר הגישו את התביעה נקבע, כי הם ממלאים אחר הדרישות לקבלת התוספת, והזכות קמה להם מיום מתן פסק הדין בעניין סעדון אשר קבע, כי האבחנה בין נשים וגברים לעניין תוספת אם הנה אפליה אסורה ומשרד החינוך לא פעל להסרת האפליה האסורה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".