מהרגע שבוצע אקט של פיטורים ע"י המעביד, המביע כוונה ברורה לסיים את חוזה העבודה, אין המעביד רשאי לחזור בו, אלא בהסכמת העובד

העובדות ----------------- אינאס ח'ורי (להלן: "העובדת") הועסקה בבית מרקחת גולן בע"מ (להלן "המעבידה"), מחודש אוקטובר 2003 ועד ליולי 2006.

ביום 10.07.06 ניתן לעובדת מכתב פיטורים, לפיו יחסי עובד מעביד יסתיימו ביום 31.07.06. לעובדת ניתנו 21 ימי הודעה מוקדמת, ולא 26 ימי הודעה מוקדמת כנדרש עפ"י החוק.

ביום 13.07.06 פרצה מלחמת לבנון השנייה והעובדת עבדה בפועל עד 13.07.06, וזאת לאור פרוץ המלחמה והוראות פיקוד העורף.

לטענת המעבידה, בחודשים האחרונים לעבודתה, החלה העובדת לזלזל בעבודה ו/או לא לבצע את עבודתה, ניהלה שיחות פרטיות, וביצעה עבודתה ברשלנות, כאשר השאירה על המדפים תרופות שפג תוקפן.

בשעת כעס, פיטר מנכ"ל המעבידה את העובדת, אולם למחרת היום חזר בו המנכ"ל וזימן העובדת לשיחה, בה חזר בו מפיטורי העובדת, וסוכם כי העובדת תשוב לעבודתה. העובדת אכן המשיכה בעבודתה וזאת עד לפרוץ מלחמת לבנון השניה. במהלך המלחמה העובדת לא עבדה ובתום המלחמה לא שבה לעבודתה. מנכ"ל המעבידה ניסה ליצור קשר עם העובדת וטען, כי העובדת היא זו אשר התפטרה, וזאת מבלי ליתן הודעה מוקדמת.

העובדת הגישה תביעה בגין קבלת שכר נמוך משכר מינימום במשק, פדיון חופשה, ודמי הבראה עבור כל התקופה בה הועסקה העובדת ואשר לטענתה לא שולמו לה כדין.

המעבידה תבעה את העובדת, בגין נזק כספי בשל עזיבתה ללא הודעה מוקדמת. לטענת המעבידה, הנזק נגרם כיוון שהעובדת לא דאגה להוריד מהמדפים את כל התרופות ודברי הקוסמטיקה, אשר פג תוקפם.

פסק הדין -----------------

האם העובדת פוטרה או התפטרה ---------------------------------------------------- בית הדין קבע, כי "אקט של פיטורים הוא מעשה חד-צדדי של המעביד המביע באופן שלא משתמע לשתי פנים את הכוונה לסיים את חוזה העבודה. מהרגע שאותה כוונה הגיעה לידיעת העובד, נפסקים יחסי עובד-מעביד (בעילה של פיטורים) ואין המעביד רשאי לחזור בו, אלא בהסכמת העובד".

לפיכך נקבע, כי העובדת פוטרה, ועל כן זכאית לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

לעניין ההודעה המוקדמת נקבע, כי ההודעה המוקדמת אשר קיבלה העובדת אינה עפ"י חוק, ועל כן, יש לשלם לה עבור ימי הודעה מוקדמת נוספים.

פדיון חופשה ודמי הבראה ------------------------------------------ בית הדין ציין, ש"הנטל הראיתי להוכיח כי אכן שולמו זכויות המגיעות לתובעת בגין דמי חופשה ודמי הבראה מוטל על המעביד-הנתבעת".

המעבידה טענה, כי גילמה בשכרה של העובדת את ימי החופשה וההבראה, להם זכאית העובדת, אך התשלום לא ניכר בתלוש השכר. על כן נקבע, כי העובדת זכאית לקבלת תשלום פדיון חופשה שנתית, בהסתמך על מספר הימים שבגינם תבעה, וזאת למרות שלא תבעה את כל הימים להם הייתה זכאית. באשר לדמי הבראה, זכאית העובדת לפדיון של שנתיים בלבד.

תביעת הפרשים בגין אי תשלום שכר מינימום ------------------------------------------------------------------- בית הדין קבע, כי המבקש סעד עליו לשאת בנטל השכנוע לקיומן של העובדות להן טוען ואשר מהוות את עילת התובענה. הווה אומר, כי המוציא מחברו, עליו הראייה, והעובדת לא עמדה בתנאים אלו, ועל כן אינה זכאית להפרשי שכר מינימום.

תביעת המעבידה בגין הנזק שנגרם לה ------------------------------------------------------------- בית הדין דחה את תובענת המעבידה מן הטעם, שתובענה אשר עילתה נזיקית אינה בסמכותו העניינית של בית הדין.

עוד לעניין התביעה שכנגד, הוסיף בית הדין, כי לפי תפקידה של העובדת, הכשרתה ומשכורתה, יהיה זה מוגזם לראות בה אחראית לנזק שנגרם למעבידה כתוצאה מאי החזרת המוצרים, וזאת לאור העובדה, כי הייתה רוקחת. כאשר מנהל המעבידה לא השגיח בעצמו, "אין לו להלין אלא על עצמו" ואין הוא יכול לדרוש פיצוי מעובדת זוטרה, ולו לאור העובדה כי נראה שהתביעה שכנגד הוגשה לאחר הגשת תביעתה של העובדת.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".