קיימת חזקה בדבר אמיתות נתוני שכר של מובטל

העובדות ---------- אביבה דרעי (להלן: "המערערת") עבדה במסעדה שבבעלות בנה. לימים נסע בנה של המערערת לחו"ל וניהול העסק נותר בידה.

מתחילת עבודתה ועד לחודש דצמבר 2003 עמד שכרה על 3,300 ש"ח לחודש. החל מינואר 2004 ואילך עמד שכרה על 5,000 ש"ח בחודש. עבור המערערת שולמו דמי ביטוח לאומי ומס בריאות כחוק.

באוגוסט 2005 נסגרה המסעדה, והמערערת פנתה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתביעה לתשלום דמי אבטלה.

המל"ל דחה את תביעת המערערת בנימוק, כי היא אינה מבוטחת בביטוח אבטלה, כנדרש לפי סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). לטענת המל"ל, לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין בנה.

ביה"ד האזורי לעבודה בחן את מערכת היחסים בין הצדדים וקבע, כי המערערת הועסקה במעמד של עובדת שכירה. עוד נקבע, כי על יסוד מבחני הפסיקה המקובלים, עבודת המערערת השתלבה במסגרת הארגונית של העסק, שימשה כעובדת מן המניין, עסקה בביצוע מטלות שונות וייצגה את האינטרס של העסק ובתמורה לכך שולמה לה משכורת סדירה וסבירה. ביה"ד האזורי קבע, כי השכר הקובע של המערערת לצורך גמלת אבטלה הוא 3,300 ש"ח לחודש ולא 5,000 ש"ח, כפי שהשתכרה החל מינואר 2004 ועד לסגירת העסק, מכאן הערעור.

פסק הדין ----------- בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור ופסק, כי לא יכול להיות ספק שהמוסד רשאי – ואף חייב במקרים המתאימים – לבדוק את הנתונים הנמסרים לו על ידי המבוטח, המגיש תביעה לדמי אבטלה, אלא שהנחת המוצא שלו חייבת להיות שהנתונים שמוסר לו המבוטח הם נתוני אמת. אם קיים למוסד ספק לגבי הנתונים או שקיימים נתונים נסיבתיים המציבים סימני שאלה לגבי הנתונים,טעון הדבר בדיקה ועל המוסד הנטל להפריך את חזקת אמיתות נתוני המבוטח. רף הנטל לא חייב להיות גבוה ובסופו של דבר העניין ייבחן ויוכרע ע"פ מכלול הנתונים, סימני השאלה העולים מהם והגיונם של הדברים. בכל מקרה נקודת המוצא אינה יכולה להיות שעל המבוטח לתת הסבר סביר לשינוי השכר ושאם הוא לא עושה כן דין תביעתו להידחות. נהפוך הוא, נקודת המוצא היא שהנתון שמוסר המבוטח נכון ואם קיימים למוסד סימני שאלה לגבי נתון זה או נתונים סותרים, הרי הוא יכול לדרוש מן המבוטח הסברים לשם הפרכתם.

בית הדין קבע, כי במקרה דנן, המערערת הסבירה את הרקע לשינוי שכרה בחודש ינואר 2004. בית הדין התרשם שהסבריה של המערערת סבירים ולא הייתה זו העלאה פיקטיבית, שנועדה לקבל מן המוסד כספים שלא מגיעים לה. בנסיבות אלה, ההעלאה בשכרה נראית על פניה טבעית, מעוגנת במציאות כלכלית, ועל כל פנים אין כל ראיה ישירה או נסיבתית, המצביעה על שינוי פיקטיבי או על כוונה לא חוקית.

עוד ציין בית הדין, כי שכרה של המערערת הועלה כשמונה חודשים לפני סגירת העסק. העלאת שכר, כשמונה חודשים לפני סגירת העסק, אינה בגדר העלאת שכר בסמוך לסגירה. כמו כן, העובדה שתלושיה האחרונים של המערערת הופקו לאחר סגירת העסק הנה בעלת משקל טכני ואין בה כדי להעיד, כי נתוני השכר של המערערת לחודשים אלו אינם אמיתיים.

בית הדין קיבל את הערעור וקבע, כי בסיס השכר לחישוב דמי האבטלה המגיעים למערערת, יהיה בסך 5,000 ש"ח ולא בסך 3,300ש"ח.