מי צריך להסביר את סיווג העסקה

העובדות ד"ר עלי ברנע [להלן - "המערער"] קיבל בשנים 2002-1998 סכומי כסף מחברת ביטמן הנדסה בע"מ [להלן - "החברה"]. המערער והחברה טענו, שסכומי הכסף היו דיווידנד בכורה. פקיד שומה חיפה [להלן - "המשיב"] סיווג סכומים אלה כהכנסה משכר עבודה ולחלופין, כרווח הון ממכירת המניות. המערער הסתמך על הוראות סעיף 155 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] ועל תקנה 10(א) לתקנות בית המשפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), התשל"ט-1978 [להלן - "התקנות"], שאמרו, שעל המשיב להתחיל בהבאת ראיות. מנגד, המשיב טען שהמחלוקת אינה על תקינות ספרי המערער. מהות המחלוקת הנה "לבר פנקסית" ולפיכך, החובה בהבאת ראיות בתחילה הנה על המערער. דיון באופן עקרוני, בהתאם לכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה", "המוציא" צריך להוכיח את טענתו. לכן, כאשר המערער רוצה לפסול טיעון של המשיב, עליו להביא ראיה (ראה פסק הדין בעניין ע"א 3646/98, כ.ו.ע לבניין בע"מ). סעיף 155 לפקודה קובע חריג לכלל זה, בהתקיים שני תנאים במצטבר: 1. מדובר במחלוקת, בשאלה פנקסית ? 2. הספרים נפסלו ? כאשר מדובר בשאלה פנקסית והספרים לא נפסלו, חובת ההוכחה מוטלת על המשיב. אולם, אם הספרים נפסלו, הנטל הוא על המערער. גם אם מדובר בשאלה לא פנקסית, הנטל הוא על המערער - וראה בנושא את פסק הדין בעניין ע"א 4483/02, מובילי מים (1994) דבוריה בע"מ ואת פסקי הדין שהוזכרו בפסק הדין האמור, בפסקאות 6-4, שם. במקרה דנן, המחלוקת הנה לבר פנקסית. המערער קיבל סכומים והמחלוקת הנה על סיווג הסכומים. לכן, אין כאן תחולה לסעיף 155 לפקודה. טענה נוספת של המערער - כאילו המשיב טען, שמדובר בעסקה מלאכותית כהגדרתה בסעיף 86 לפקודה, ולכן נטל ההוכחה הנו על המשיב - גם כן דחה המשיב. המשיב לא טען למלאכותיות, אלא טען לסיווג חדש של העסקה ולמשל, עניין ההבחנה בין עסקה מלאכותית לבין סיווג מחדש נידון בפסק הדין, בעניין עמ"ה 1214/02, אלי טל ציוד ספורט בע"מ. מובן שבטענה של עסקה מלאכותית, המשיב היה צריך להוכיח זאת - מה שאין כן במקרה של טענה על סיווג מחדש של עסקה. הטענה לעסקה מלאכותית הנה טענה שיורית, ולדוגמה, בהילכת רובינשטיין, בעניין ע"א 3415/97, הייתה הסכמה, שהחברה "החדשה" והחברה הישנה הן אותה החברה. אם מדובר באותה החברה, הרי יכלו לקזז הפסדים, ואם זה כך, פקיד השומה טען שמדובר בעסקה מלאכותית. אולם, בפסק הדין, בעניין ע"א 11490/03 ועקנין, היה ויכוח: האם מדובר בעסקה הונית, או בעסקת דיווידנד, ולכן כל זמן שהמערער לא הוכיח במה מדובר, פקיד השומה לא היה צריך לטעון שמדובר בעסקה מלאכותית. גם כאשר מועלת הטענה של מלאכותיות כטענה חלופית, אין בה כדי לשנות את נטלי הראיות. במקרה דנן, הוויכוח הנו: האם מדובר בדיווידנד, או בהכנסה אחרת. גם אם נטען שמדובר בדיווידנד, עדיין תהיה טענה שיורית של מלאכותיות, והמערער עדיין יצטרך להוכיח את צדקתו. לאור האמור לעיל, נטל ההוכחה הנו על המערער. הערעור נדחה. בבית המשפט המחוזי בחיפה לפני: כב' סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג ניתן ב-10.7.2008

באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ