"מדד" לפי מידה

בדרך כלל, נמנע המחוקק הישראלי מהטלת מס על הכנסה מהפרשי הצמדה; שכן, אין הפרשי הצמדה מהווים התעשרות של ממש. באֲמִיתָה (באקסיומה) זו יחולו בעתיד הקרוב שינויים מסוימים, כפועל יוצא מסיום תחולתן (החל משנת המס 2008) של רבות מהוראות חוק מס הכנסה תיאומים בשל אינפלציה, התשמ"ה-1985; אולם אין שינוי עקרוני בהתייחסות אל הפרשי הצמדה מובהקים בשוק ההון, כאשר אנו מדברים על נישום שהוא "יחיד"; ואין אף שינוי בחישוב רווח הון ריאלי בעת מימושם של נכסי הון. ההגדרה המסורתית [שנכללת ב"סעיף ההגדרות" בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] עוסקת אך ורק במדד המחירים לצרכן, ושיעור עליית המדד נקבע בהתאם לכך. הגדרה זו הייתה עלולה ליצור לאקונה (או הסדר מס שלילי, הכול לפי מבט המתבונן), כאשר הפעילות התבצעה במטבע חוץ; והפתרונות שהציב המחוקק לכך היו אלה: 1. בסעיף 1 לפקודה (סעיף ההגדרות) נקבע, כי לעניין פטור ממס יראו כהפרשי הצמדה "כל סכום שנוסף לחוב או לסכום תביעה עקב הצמדה לשער מטבע, או למדד המחירים לצרכן, לרבות הפרשי שער". 2. בסעיף 88 לפקודה (במסגרת חלק ה' לפקודה, העוסק ברווחי הון) נקבע, כי "מדד" הוא מדד המחירים לצרכן, אולם מי שבהיותו תושב חוץ רכש נכס במטבע חוץ כדין, רשאי לבקש שיראו את שער המטבע כמדד; ולעניין נייר ערך בידי יחיד, הנקוב במטבע חוץ, או ערכו צמוד למטבע חוץ, יראו את שער המטבע כמדד. 3. נוסף על כל אלה נכללה בעבר הוראה מיוחדת בחלק ה3 לפקודה (חלק שעסק בהכנסות מיוחדות בשוק ההון, עד ביטולו בתיקון מספר 147 לפקודה), שמכוחה נקבע, כי "המדד" לעניין נכס שערכו צמוד למטבע חוץ, או שהוא נקוב במטבע חוץ, יהיה שער המטבע. ההוראה, שנכללה בחלק ה3 לפקודה, הייתה נחוצה, כדי להבדיל בין הכנסות פיננסיות ריאליות במטבע חוץ שהפיקו נישומים בלתי עסקיים, לבין הכנסות בלתי צמודות שהפיקו נישומים אלה בשוק ההון. בדרך כלל, חל שיעור מס "מוגדל" (ב-5% נוספים) על הכנסות ריאליות - מתוך הנחה, כי הפרשי ההצמדה פטורים ממס. הנחות אלה הפכו לארכאיות, במידה רבה, כתוצאה מהשחיקה שחלה בשערי החליפין של רבים ממטבעות החוץ (לא כל שכן, השחיקה שחלה בשער החליפין של הדולר האמריקאי), אך המחוקק בחר להתעלם מכך; והוא אף הוציא מתחת ידיו הוראת שעה (באורח מפרעי), שמכוחה חוּדָשׁ תוקפה של ההגדרה, שנכללה בעבר בחלק ה3 לפקודה. בימים אלה הלך המחוקק צעד נוסף לפנים (או לאחור - הכול לפי מבט המתבונן) וקבע הגדרה נוספת (*), בסעיף 125ג(א) לפקודה, שזה לשונה: "'מדד' - מדד המחירים לצרכן, כפי שפורסם לאחרונה מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפני היום שבו מדובר, ובנכס שערכו צמוד למטבע חוץ או שהוא נקוב במטבע חוץ - שער המטבע." מתוקפה של ההוראה החדשה ימשיכו תושבי ישראל להיות חייבים במס, בשיעור 20% (במקום 15%), על הכנסות ריאליות שיחושבו במטבע חוץ, גם אם שער החליפין של אותם מטבעות נשחק עד עפר (בעלי מניות מהותיים ימצאו את עצמם, בדרך כלל, חשופים למיסוי בשיעורים מוגדלים). אנו ערים לעובדה, כי הפרשי השער הללו הם דו-כוונים; וקשה לדרוש מהמחוקק התחשבות ביחידים, שנגרמו להם הפסדים ריאליים מהפרשי שער "שליליים", שעה שהפרשי השער "החיוביים" פטורים ממס, אך המצב העכשווי מהווה תשתית לעיוותי מס, כדוגמת עיוותי מס אלה שמפורטים - להלן. ● עיוות מס (דוגמה א'): בינואר 1933 קיבל שמעון הלוואה ארוכת מועד בשקלים ורכש בכספי ההלוואה ניירות ערך נטולי סיכון הנקובים בדולרים. בחודש ינואר 2008 מימש שמעון את השקעתו, ונאלץ לשלם מס בשיעור משוקלל של כ-33% על הרווחים במונחי דולרים; וזאת - אף על פי שהתמורה בשקלים היוותה כ-50% בלבד מסכום החזר ההלוואה (במונחים ריאליים). ● עיוות מס (דוגמה ב'): לפני כשלוש שנים רכש לוי בארה"ב ניירות ערך סחירים תמורת 3 מיליוני דולר; וכן הוא רכש מקרקעין בארה"ב, באותו סכום ממש. בימים אלה מכר לוי את ניירות הערך תמורת 4 מיליוני דולר, וכן לוי מכר את המקרקעין באותו סכום ממש. במונחי שקלים נומינליים הרוויח לוי כ-2.6 מיליוני ש"ח: מחציתו - ממכירת ניירות הערך, ומחציתו - ממכירת המקרקעין; אולם, לצורכי הטלת המס בישראל, עליו לדווח על רווחים אלה: על רווח של כ-1.3 מיליוני ש"ח ממכירת ניירות הערך בארה"ב, ועל רווח של כחצי מיליון ש"ח ממכירת המקרקעין בארה"ב. מצוין בזה, כי לפי התוכנה, שנמצאת בשימושה של רשות המסים בישראל, עלול לוי להידרש לשלם מס (שלא כדין), על רווח בסך כ-3.6 מיליוני ש"ח ממכירת ניירות הערך בארה"ב. שום מומחה לא יהיה מסוגל להסביר ללוי את הסיבה לכך. הכותב - ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות' רואי חשבון. (*) הערת מערכת: ראה פרסום לחוק בגיליון "פקס טקס" מס' 323 מיום 7 בפברואר 2007.