הכרה בחוב אבוד

העובדות אורפז חשמל בע"מ [להלן - "המערערת"] עוסקת במכירת דברי חשמל לתעשייה, למסחר ולבנייה. הערעור נסב על צווים שהוציא פקיד שומה חדרה [להלן - "המשיב"] לשנים 1999-1996. המערער תבע להכיר בחובות מסוימים כחובות אבודים. המשיב טען, שהמערער לא המציא מסמכים שאכן מדובר בחובות אבודים; וכן שהמערער לא המציא מסמכים, שתמכו בטענות שהוא נקט פעולות, כדי לתבוע את החוב וכדי שישולם לו. המשיב טען, כי גם אם אכן מדובר בחוב אבוד, עדיין, מהיבט מס הכנסה ובהתאם לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] ובהתאם לסעיף 17(4) לפקודה, הסכום שיוכר כחוב אבוד הוא ללא מע"מ. את מס העסקאות, ששילמה המערערת בעבר - אפשר להתייחס אליו כאל חוב אבוד, ולפי הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "חוק מע"מ"] ולא מכוח הוראות סעיף 17(4) לפקודה. דיון ומסקנות נטל השכנוע הוא על המערערת. מכוח הוראות סעיף 17(4) לפקודה הנישום צריך להוכיח את אלה: 1. קיומו של חוב 2. סכום החוב 3. הפיכת החוב לחוב רע 4. שנת המס, שבה נהיה החוב - חוב רע המערערת אמורה להוכיח שאפסו הסיכויים לגבותו. המערערת אמורה להוכיח את 4 התנאים שצוינו לעיל. זה נקבע גם בעמ"ה 1146/99, די אנד ג'י ייבוא ושיווק מוצרי חשמל ואלקטרוניקה נ' פקיד שומה רחובות. המערער אמור להראות אילו צעדים הוא נקט לגביית החוב. המערער אמור להראות נתונים שקשורים לחייב. איחור בתשלום במשך שנתיים אינו מספיק להפוך חוב ל"חוב אבוד". ראה בנושא זה: גם בעמ"ה 535/03, חברת רהיטי עטרת הזהב בע"מ נ' פקיד שומה אשקלון; וכן - גם בע"א 9715/03, הורביץ נ' פקיד שומה תל-אביב 4, וגם עמ"ה 377/02, גל ענבר נ' פקיד שומה חיפה. אם בנושאנו זה קורה, ששיקים חוללו, ושהחברות שמשכו לזכותן שיקים אלה נעלמו בלי להשאיר עקבות, אין צורך לדרוש מהנישום להוכיח, שנקט לדוגמה הליכי הוצאה לפועל [ראה עמ"ה 7/95, אביגדור קרדי נ' פקיד שומה אשקלון]. ואולם, ככלל, אין להסתכם בתשובה כללית של חייב, לאחר פניית הנישום אליו לשלם את החוב, כי אין לו אמצעים לעשות כן, כדי שהחוב הנידון יהיה לחוב אבוד. אין צורך להציג עותק של תביעה ב"הוצאה לפועל", כתנאי הכרחי להכרה בחובות כחובות אבודים. אולם יש צורך להציג ראיות, שיש בהן להצביע על איפיונו של החוב כאבוד. יש להראות שנעשו מאמצים לצורך גבייתו, לרבות ראיות בנוגע למצבו של החייב - ראיות, שיש בהן כדי לשכנע את פקיד השומה, כי אפסה תקווה לגבייתו או כי הסיכוי לגביית החוב אפסי. נוסף על כל אלה - על הנישום להוכיח את המועד, אשר בו נהיו החובות לחובות רעים. גם חברה הנמצאת בהליך של כינוס נכסים, אינה בהכרח אומרת, כי מדובר בחוב אבוד. זאת, נקבע גם בע"א 9715/03, הורביץ נ' פקיד שומה תל-אביב 4. בהמשך נבדקו החובות האבודים, שנדרשו להכיר בהם ככאלה; חלק מהם אושר, וחלק מהם לא אושר. הכול לאחר בחינה של חוב אחר חוב; והכול לאחר בחינה של כל פרט בעניין. זכות החכירה כנכס קבוע ביום 27 במאי 1996 רכשה גב' דוקטורסקי, המחזיקה ב-90% מהון המניות של המערערת (בעלה מחזיק ביתרה 10% מהון המניות) חנות בחדרה. ביום 30 ביולי 1996 נערך הסכם חכירה בנכס בין המערערת כחוכרת לבין גב' דוקטורסקי כמחכירה. תקופת החכירה הייתה 10 שנים ועוד חודש נוסף; בסך הכל 121 חודשים. דמי החכירה וההוצאות הנלוות לחכירה, לרבות הוצאות משפטיות ומס רכישה - שולמו מראש. ההסכם נעשה בעת שהנכס היה עדיין בבנייה. תקופת החכירה החלה לאחר שהושלמה בניית החנות (חודש מארס 1997). הגב' דוקטורסקי דיווחה על העסקה לרשות מס שבח ונקבעה כעסקה במקרקעין. המשיב טען, שמדובר ב"נכס קבוע" כהגדרתו בחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985 [להלן - "חוק התיאומים"]. "נכס קבוע" הוגדר בתוספת השנייה לחוק. במועד ההסכם בשנת 1996 נכללה זכות החכירה בהגדרת "נכס קבוע" בתוספת השנייה. נוסף על זאת - על פי סעיף 1(1) לחוק התיאומים מדובר בנכס כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה; וככזה - הוא ייחשב לנכס קבוע. מנגד - טען המערער, שיש להתחשב בהגדרה כפי שהיא אמורה לנהוג בשנת 1997 -היא שנת תחילת ההסכם. לדעת השופטת - יש לבחון את ההגדרות נכון לשנת 1996. בשנה האמורה הנכס (כלומר: זכות החכירה) נחשב לנכס קבוע בתוספת ב' סעיף קטן (4) כזכות במקרקעין. אולם, תיקון מס' 40 לחוק מיסוי מקרקעין מחודש נובמבר 1997 שינה את ההגדרה; ולפיכך - מן השנה האמורה לא נחשבה זכות החכירה לזכות במקרקעין. גם המועד לקביעת "נכס קבוע" הוא מועד תחילת השכירות (בענייננו שנת 1997). ראה לעניין זה: עמ"ה 93/90, חברת קומקום בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב. הכול דלעיל, נכון לשנת 1996. "זכות החכירה", לגבי שנת 1997, תיחשב לנכס קבוע מכוח ההגדרות של נכס קבוע [סעיף קטן (1)(ב) ו-(10) לתוספת ב' לחוק התיאומים]. לפיכך התוספת בשל אינפלציה תהיה לשנים 1999-1997. על יסוד האמור לעיל - חלק מן הערעור נתקבל, וחלק מן הערעור לא נתקבל.

בבית המשפט המחוזי בחיפה לפני: סגנית הנשיאה, השופטת שולמית וסרקרוג ניתן ב-29.1.2008