נאמנות/הקף מערכת היחסים שבין חסוי ואפטורופסו/עליון

עובדות וטענות: המשיבה 1 מונתה לבקשתה ע"י בית המשפט המחוזי כאפוטרופה זמנית למנוחה לארבעה חודשים לצורך כיסוי הוצאותיה השוטפות. זאת, לאור מספר אירועים מוחיים שהיו לה, תפקודה הירוד ואובדן זיכרון חלקי המקשים עליה לדאוג לענייניה הכספיים. זמן קצר לאחר מכן, הכניסה המנוחה שינוי בשמות המוטבים בקופת הגמל שלה באופן שהמשיבה 1 – שקודם לכן כלל לא היתה מוטבת בקופת הגמל – נרשמה כמוטבת יחידה. לימים, ולאחר שקיבל תסקיר סעד, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבות ימונו כאפוטרופות במשותף לרכוש המנוחה, ובנוסף מונתה המשיבה 1 כאפוטרופה על גופה. עם זאת, המנוחה לא הוכרזה פסולת דין. כשלוש שנים לאחר פטירת המנוחה הגישו המערערים תובענה כספית נגד המשיבות, בה טענו כי הן עשו יד אחת להברחת נכסיה של המנוחה מן היורשים על פי הצוואה, ולפיכך תבעו את כספי קופת הגמל. בית המשפט המחוזי קבע, כי אין בסיס לטענת המערערים בדבר השפעה זרה וניצול חולשות המנוחה לרעה, וכי נוכח הכלל כי את רצון המת יש לקיים, על בעל דין המבקש לנהוג בניגוד לרצון המת רובץ נטל הוכחה כבד מזה הנוהג בדרך כלל במשפט האזרחי, והמערערים לא עמדו בו. מכאן הערעור דנן. נטען, כי ללא כל קשר למצבה של המנוחה, קיים פסול מהותי בהענקת טובות הנאה בין חסוי לאפוטרופוס, וכי יש להחיל על קביעת מוטב בקופת גמל את אותם הכללים החלים על צוואה. לפיכך, הפעולות בהן נמצאה המשיבה 1 בניגוד עניינים, בטלות. לחלופין, טוענים המערערים, כי בהעברות הכספים שנעשו על ידי המשיבה 1, אם בחתימה, אם על ידי מתן הוראה טלפונית, היא פעלה כשלוח העושה שליחות עם עצמו (סעיף 8(3) לחוק השליחות), כנאמן הרוכש לעצמו נכס מנכסי הנאמנות (סעיף 13(א) לחוק הנאמנות), וכמי שמייצג חסוי בפעולה עם עצמו (סעיף 48 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות), ועל כן, בהתאם לחוקים אלה, פעולותיה בטלות מעיקרן. דיון משפטי: כב' הש' ע' ארבל (דעת מיעוט): בהיעדר ראיה לסתור, חזקה היא כי אדם כשר לפעולות משפטיות כל עוד לא הוכח אחרת. מהי, אם כן, משמעות הדרישה כי אדם לא ידע להבחין בטיבה של הפעולה המשפטית שהוא מבצע? בע"א 851/79 בנדל נ' בנדל נקבע, כי הדבר לא הוגדר על-ידי המחוקק, וכי אין זה רצוי, לקבוע בו מסמרות. המחוקק קבע אך הנחיה כללית, אשר מטרתה לבחון, אם המצווה היה מודע למהות מעשיו ותוצאותיהם. בהקשר זה ניתן לקחת בחשבון את מודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה, את ידיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו, ואת מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. המשקל, שיינתן לשיקולים אלה ואחרים, יקבע על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. יש לבחון, בין היתר, את מודעות המיטיב לעצם הפעולה שהוא מבצע, לתוצאותיה ולהיקף הכספים בהם מדובר, כאשר המשקל שיינתן לכל שיקול משתנה ממקרה למקרה. על הטוען לכך שמיטיב בעל קופת גמל לא ידע להבחין בטיבו של רישום המוטבים או בטיבן של העברות כספים אל קופת הגמל, להוכיח טענתו באמצעות עדות רפואית או אחרת שתתייחס למועד ביצוע הפעולות. אם לא עלה בידו להוכיח את טענתו ביחס למועד ביצוע הפעולות, יקוים דברו של המנוח גם אם לפני ביצוע הפעולה או לאחריה היה מצבו אחר. פעולה שנעשתה על ידי חסוי מצריכה אמנם נקיטת זהירות ראויה ואפשר שאף טבוע בה החשש כי היא אינה משקפת את רצונו האמיתי, ואולם בל נשכח כי מינוי אפוטרופוס לחסוי נעשה לאחר הליך שבמסגרתו נותן בית המשפט דעתו למצבו של החסוי, ומקום שלא נמצא כי יש להגביל את כשרותו לפעולות משפטיות, אין זה ראוי לעשות כן בעקיפין. המערערים לא המציאו כל חוות דעת רפואית לבית המשפט המחוזי באשר למצבה הרפואי, הנפשי והמנטלי של המנוחה בעת ששינתה את שמות המוטבים בקופת הגמל. על מצבה של המנוחה במועד זה ניתן ללמוד בעיקר ממזכר שנכתב על ידי ד"ר הומינר ביום שחרורה של המנוחה מאשפוז,הוא יום שינוי רישום שמות המוטבים בקופת הגמל. בו צוין, כי החולה נמצאת בהכרה מלאה, מבינה ומשתפת פעולה, וכי היא מסוגלת במצבה היום לדאוג לענייניה הכספיים, להחליט ולחתום על מסמכים בנדון. אכן, מזכר זה אינו בגדר "חוות דעת מומחה" כמשמעה בפקודת הראיות ובתקנות סדר הדין האזרחי, ואולם מדובר במסמך שנערך על ידי רופא שאינו בעל עניין, שראה את המנוחה והתרשם ממנה בסמוך מאוד לחתימה על הוראת שינוי שמות המוטבים בקופת הגמל. אכן, התמונה הכוללת מעוררת ספקות, ואולם בספקות לא די על מנת לרוקן מתוכן את דברו של המנוח, ולא הטוען נגד קיום מצוותו האחרונה הוא שצריך ליהנות מן הספק, אלא מבקש קיומה. משכך, יש לבחון את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת. השפעה בלתי הוגנת: המשמעות שמקובל ליתן לביטוי זה הינה מצמצמת למדי. קיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת נלמד מגורמים שונים ובהם מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטאלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו וקשריו עם אחרים – כל אלה יש בהם כדי להשפיע על מידת השתעבדות רצונו ואובדן השליטה בו, או על חשש מפני קיומו של מצב כזה. בנוסף, תינתן הדעת לשאלה האם זכה המצווה לייעוץ משפטי בלתי תלוי בעת עריכת הצוואה וליתר נסיבות המקרה. כמו-כן, הפסיקה הכירה, בהתייחס לצוואות, בראיות נסיבתיות שונות שקיומן מלמד לכאורה על התקיימותה של השפעה בלתי הוגנת, דוגמת נוכחות הנהנה בעת עריכת הצוואה על-ידי המצווה, או מסירת פרטים אישיים על-ידי הנהנה למצווה. עוד יש להטעים כי עצם ההשפעה על אדם לצוות באופן זה או אחר, או הניסיון להשפיע עליו לעשות כן, אין בה כשהיא לעצמה פסול. על מנת להביא לפסילת ההוראה יש להראות כי ההשפעה היוותה ניצול בלתי הוגן של מצבו של המצווה באופן שלא ניתן לומר כי הוראת הצוואה משקפת את רצונו החופשי. אין חולק, כי המשיבה 1 היתה הנפש הקרובה ביותר למנוחה בשנותיה האחרונות, בהן ידעה מתחלואי הגוף ומכאב הבדידות. המשיבה 1 עמדה בקשר רצוף ותכוף עמה, דאגה לה, סייעה לה וסעדה אותה. על אף שהמנוחה הייתה תלויה במשיבה 1 במידה רבה בכל ניהול ענייניה, ועל אף זיקנתה וחולשתה, לא ניתן לקבוע כי תלות זו מקימה חשש לכך ששיעבדה רצונה לזה של המשיבה 1 או לכך שאיבדה את השליטה ברצונה החופשי. מהעדויות שהובאו עלתה מסירותה של המשיבה 1 למנוחה ועל הרצון שהביעה המנוחה, עוד בטרם מונתה המשיבה 1 לאפוטרופה עליה, להעביר לה את רכושה לאחר מותה, ואף על כעסה על המשיבה 1 שסירבה לשינוי הירושה. מהעדויות עולה, כי המנוחה עמדה עם קרובים שונים בקשר טלפוני וכן הגיעו לבקרה מעט אנשים. בנוסף, הטיפול היומיומי במנוחה נעשה על ידי מטפלת. נוכח מכלול זה, קשה לקבל הטענה כי המנוחה היתה מבודדת מן העולם באופן שהקשר עם המשיבה 1 הפך כר נוח להשפעה עליה. אף הטענה כי המנוחה שוחחה ביחידות עם פקידת הבנק בטרם שינוי שמות המוטבים בקופת הגמל לא נסתרה ואף היא תורמת להסרת החשש מפני השפעה בלתי הוגנת של המשיבה 1. מהעדויות אף עלתה מורת רוחה של המנוחה מיחסם של בני משפחתה אליה. בנסיבות אלה, רצונה של המנוחה לגמול למי שסייעה לה לאורך שנים, ולו תוך "צמצום" ירושתם של המערערים, אינו נראה בלתי מתקבל על הדעת. משכך, נקבע כי המשיבה 1 הוכיחה כי לא הופעלה על ידה השפעה בלתי הוגנת. הרצון להכיר טובה, אנושי ומובן הוא ואינו מלמד, כשלעצמו, על קיומה של השפעה בלתי הוגנת. יצוין גם, כי המשיבה 1 ניהלה את ענייניה של המנוחה בבנק מכוח ייפוי כוח שנתנה לה המנוחה, ומכאן שלו רצתה לשלוח ידה בכספיה של המנוחה, היו לה אפשרויות למכביר לעשות כן. כמו כן, השפעה בלתי הוגנת יש בה מימד של חוסר תום לב, של חוסר הגינות. המשיבה 1 טענה בבית המשפט, כי בטרם מונתה כאפוטרופה, הוצע לאחיינה של המנוחה, אביהם של המערערים 4-6, להתמנות כאפוטרופוס על המנוחה, אך הוא סרב. לאחר שהלכה המנוחה לעולמה מסרה המשיבה 1 למערערים את מלוא המידע על רכושה של המנוחה, לרבות כספים שנמצאו בחשבון בנק משותף לה ולמנוחה. האם כך נוהג מי שמבקש בערמה ובתחבולה, כפי שמבקשים המערערים לצייר את התנהלותה של המשיבה 1, ליטול כספים לא לו תוך ניצול חולשתו של בן משפחה ישיש? לא ולא. כעת, יש לבחון את התנהלות המשיבה 1 לאור חובותיה כאפוטרופה. העיקרון שמנחה ומדריך את פעולת האפוטרופוס הוא טובת החסוי. עם זאת, אופיו של הקשר, המתאפיין ביחסי כוחות בלתי שוויוניים ובהפקדתו של אחד על ענייניו של האחר, מצדיק כי נבחן אותו מתוך הנחה כי מדובר במערכת יחסים שיסודותיה תלות ואמון של החסוי באפוטרופוס, בשיקול דעתו ובדאגתו הכנה לעניינו של החסוי. המחוקק ביקש להבטיח את האינטרסים של החסוי על דרך הגבלת חופש הפעולה של אפוטרופוס באמצעות קבלת אישור מבית המשפט בטרם יבצע פעולות שונות בעניינו של החסוי. מדובר בפעולות כאלה שתוצאותיהן ארוכות טווח ומשמעותן הכלכלית והשלכותיהן על מצבו הכלכלי של החסוי ועל רווחתו נכבדות (סעיף 47). בנוסף, מטיל סעיף 48 לחוק הכשרות חובה נוספת על האפוטרופוס, כללית ורחבה יותר, על פעולות שיש בהן ניגוד אינטרסים, בחינת "בפני עיוור לא תיתן מכשול". החוק קובע את הצורך באישור בית המשפט מראש גם על פעולות משפטיות שטבוע בהם הסיכון כי האפוטרופוס עומד בהן בניגוד עניינים. מאחר, וחוק הכשרות אינו שולל תחולת הסדרים נוספים על יחסי חסוי-אפוטרופוס, הרי את הדיון בסוגיה של ניגוד עניינים ניתן להשלים באמצעות מסגרות משפטיות נוספות, חיצוניות לחוק הכשרות. חוק הנאמנות מטיל על הנאמן חובה לשמור על נכסי הנאמנות ולפעול באמונה ובשקידה. חובת האמון טומנת בחובה גם חובת מסירות כלפי המסתמך. אחת מחובותיו היסודיות של הנאמן היא האיסור לפעול תוך ניגוד עניינים, שמטרתו לצמצם את קיומם של מניעים אישיים שישפיעו על תפקודו. לפיכך, נאסר עליו לבצע פעולות שעשויות להניב לו תועלת חומרית. ואכן, האיסור הקבוע בסעיף 13(א) לחוק הנאמנות הוא איסור רחב. תוצאת הפרתו של האיסור בלא קבלת אישור בית המשפט לפעולה היא בטלות הפעולה. מוקדו של האיסור בעצם ההתנהגות ואין הוא מותנה בכך שאכן נגרמה פגיעה כלשהי למי שכלפיו חב הנאמן את חובת הנאמנות.

מבין החלופות המנויות בסעיף 13(א) לחוק, החלופות הנוגעות לענייננו הן אלה הקובעות כי נאמן לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו. ככל שדברים אמורים, בעצם הפעולה של שינוי שמות המוטבים, אין לראות בפעולה זו משום הפרה של חובות הנאמנות המוטלות על המשיבה. המנוחה היתה אמנם חסויה, ואולם היא היתה כשרה לפעולות משפטיות. כאמור, קיימות ראיות לכך שהיא היתה מודעת לטיב הפעולה שביצעה ביום זה ולכך שזה אכן היה רצונה. היא עצמה שינתה את שמות המוטבים לאחר שיחה ביחידות עם פקידת הבנק. די בכך, על מנת להותיר פעולה זו על כנה. מורכבים יותר הם פני הדברים ביחס להעברות הכספים שבוצעו בתקופה שלאחר היום בו שונו שמות המוטבים בקופת הגמל. העברות הכספים מחשבונותיה של המנוחה אל קופת הגמל שלה אינן אלא העברות מ"כיס" אחד של המנוחה אל "כיס" אחר שלה. עם זאת, קשה להתעלם מכך שבסופו של דבר, לאחר מותה של המנוחה יועברו הכספים אל המשיבה 1. עוד יותר קשה להתעלם מכך שככל הנראה הייתה למשיבה 1 מעורבות כלשהי בהעברות הכספים אל קופת הגמל, גם אם סביר שהייתה זו מעורבות טכנית גרידא להקל על המנוחה הישישה ולבצע את רצונה. במצב בו לא ניתן לקבוע לגבי הפעולות כי הן בוצעו על ידי המנוחה, וכאשר התועלת שתצמח מהן היא למשיבה 1 שביצעה לפחות אחת מהן, לא ניתן לקבל הקביעה שהעברות אלה נעשו כדין. פעולות שכאלה חייבו את המשיבה 1 לפעול בהתאם לדרישות סעיף 13(א) לחוק הנאמנות ולפנות אל בית המשפט בבקשה לקבל את אישורו בטרם תורה על העברות כספים שהיא הנהנית מהן. משלא נעשה הדבר, ומאחר שספק זה משליך על העברות הכספים כולן, בטלות פעולות אלה ולא ניתן להכשירן בדיעבד. הרגישות הטבועה ביחסים שבין נהנה לנאמן, בין אפוטרופוס לחסוי, היא כזו שאינה מותירה מקום להקלות באשר לקיום מצוותו הברורה של המחוקק. מקום שנדרש אישור בית המשפט לפעולה שיבצע אפוטרופוס מפאת הימצאות אפשרית במצב של ניגוד עניינים, יש לקבלו כדרישת המחוקק מראש, שאחרת בטלה הפעולה. בכך מושג פיקוח שיפוטי הולם על פעולות האפוטרופוס. אשר על כן, המשיבה 1 זכאית לקבל את כספי קופת הגמל, למעט הכספים שהועברו אל קופת הגמל ביום 2.1.95.

כב' הש' א' חיות (דעת הרוב): ה"שוליים הרחבים" שאותם מבקש עיקרון ניגוד העניינים להקיף משמיעים לנו גישה מחמירה בין אם בעל התפקיד תרם ליצירת מצב זה בפעולותיו שלו ובין אם נקלע אליו בשל פעולות של אחר, לרבות המוטב או החסוי עצמו. משקיבלה על עצמה המשיבה 1 את תפקיד האפוטרופוסית של המנוחה צריך לקום ולעמוד חיץ ברור בין הנכסים והאינטרסים של החסויה-המנוחה מזה לבין הנכסים והאינטרסים של המשיבה 1 מזה באופן שאינו מאפשר עירוב בין אלה לאלה. כמו כן, אין לקבל את העמדה לפיה ניתן היה להכשיר את ההעברה שביצעה המשיבה 1 עצמה אילו פנתה לקבל אישור לכך מאת בית המשפט על פי סעיף 13(ג) לחוק הנאמנות, באשר בית המשפט אינו מוסמך מכוח הסעיף לאשר פעולות שיש בהן משום הענקת טובת הנאה לנאמן מתוך נכסי הנאמנות אלא אם יש בהן כדי להגשים או לקדם את המטרות שלשמן נוצרה הנאמנות מלכתחילה. ודוק - על מנת לקבוע כי פעולה היא "לטובת הנאמנות" אין די בכך שהפעולה המסוימת הינה "פעולה סבירה". בית המשפט מוסמך לאשרה רק אם שוכנע שיושג יתרון עקב הפעולה לנכסי הנאמנות, למימוש מטרות הנאמנות או לנהנים ושלא ניתן להשיג יתרון זה בדרך אחרת. במקרה שלפנינו, נראה על פני הדברים, כי הפעולות שבהן עסקינן - קביעת המשיבה 1 כמוטבת בקופת הגמל והעברה של מאות אלפי שקלים מחשבונה של החסויה אל חשבון קופת הגמל - אינן מסוג הפעולות שיש בהן כדי לממש או לקדם את המטרה שלשמה מונתה המשיבה 1 כאפוטרופוסית של החסויה. ומכל מקום, בית המשפט לא נתבקש כלל לאשר פעולות אלה וממילא לא ניתנה הדעת לשאלה האם מדובר במקרה דנן בנסיבות מיוחדות המצדיקות אישור כזה.

למעלה מן הדרוש, קביעתו של בית משפט קמא לפיה מדובר בפעולות אותן ביצעה המנוחה באופן עצמאי ובלא מעורבות מצד המשיבה 1 אף היא אינה נקיה מספקות. יש לזכור כי עניין לנו בקשישה אשר הצורך למנות לה אפוטרופוס התעורר עקב קשיים מנטליים ותפקודיים מהותיים שבהם לקתה. אלה מעוררים ספק של ממש באשר ליכולתה לבצע באופן עצמאי את הפעולות הבנקאיות בהן עסקינן. בהקשר זה לא למותר להוסיף ולציין כי שינוי שם המוטב בקופת הגמל לשמה של המשיבה 1 נעשה כשלושה שבועות בלבד לאחר מינוי המשיבה 1 כאפוטרופוסית זמנית של המנוחה ובאותו יום שבו שוחררה המנוחה מאישפוז בבית החולים. המשיבה 1 היא אשר דאגה לכל הפעולות אשר נדרשו לצורך שחרורה של המנוחה מבית החולים. בין היתר, דאגה היא להצטייד באותו מעמד בתעודה רפואית מיוחדת ובלתי שגרתית המתייחסת ליכולותיה המנטליות של המנוחה. קשה שלא לתהות עד כמה עצמאית היתה הוראת המנוחה לבנק. בהקשר זה, לא למותר לציין, כי כבר באותו מעמד ומיד עם קביעת המשיבה 1 כמוטבת ביקשה המנוחה להעביר מחשבונה אל קופת הגמל סכומי כסף נכבדים, והדבר לא נעשה אך משום שפקידת הבנק הבהירה למנוחה כי לא ניתן בבת אחת להעביר סכום גדול וכי תצטרך לחלק אותו למספר העברות, כפי שאמנם נעשה בפועל בארבע העברות בנקאיות שבוצעו לאחר מכן והסתכמו בסכום העולה על 300,000 ש"ח.

הנה כי כן, קיים ספק של ממש באשר לעצמאותה של המנוחה עת ביצעה את הפעולות הנדונות ואין לאפשר למשיבה 1 להותיר בידיה את הסכומים שקיבלה כתוצאה מאותן פעולות.

הערעור התקבל המשיבה 1 תשלם למערערים שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות והוצ' הערעור בסך 42,587 ש"ח