מפיץ ספרים שטען לקבלת תרומות - חוייב במס

תקציר עמ"ה 8019/04 (טרם פורסם) ישראל פינהנדלר נ' פקיד שומה ירושלים 3 העובדות: --------- ישראל פינהנדלר [להלן - "המערער"] הינו רב, אשר עוסק במתן שירותי דת, בייעוץ חינוכי ובכתיבת ספרים בארץ ובחו"ל. בפסק הדין שלפנינו נידון ערעור על שומות, שהוציא המשיב למערער לשנות המס 2001-1999 על פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"]. המשיב הוציא את הצו לאחר שהגיע למסקנה, כי המערער לא כלל בהכנסותיו המוצהרות הכנסות מעסק או ממשלח-יד, החייבות במס מכוח סעיף 2(1) לפקודה, שהן: הכנסות ממכירת ספרים בארץ ובחו"ל, והכנסות ממתן שירותי דת וייעוץ בארץ ובחו"ל. נוסף על זאת - בוסס הצו על הצהרת המערער, שהוא מקבל מחו"ל כל שנה 90,000 דולר; ולשיטת המשיב סכומים אלו יש לייחס לעסקו של המערער. עוד מונחת ביסוד הצו - הטענה שהמערער חייב לנהל פנקסי חשבונות מכוח סעיף 130 לפקודה, אך הוא לא עשה כן. בחינת חשבון הבנק של המערער ע"י המשיב גילתה כי סכומי הכסף שהופקדו בבנק בשנת מס 2000 הגיעו, באורח כולל, ל-580,178 ש"ח, בעוד שהוא הצהיר על הכנסה כוללת, חייבת ופטורה ממנו בסך של 85,338 ש"ח בלבד. סכומי הכסף שהופקדו בחשבון המערער בשנת 2001 היו, באורח כולל, בסך 1,065,301 ש"ח, בעוד שהוא הצהיר על הכנסה כוללת, חייבת במס ופטורה ממנו בסך 84,527 ש"ח. המערער כתב כ-12 ספרים, הנמכרים בארץ ובחו"ל (אחד מהם הוא "שכנים אהובים" "Beloved Neighbors"). על פי ההסכם עם הוצאת פלדהיים, אשר מוציאה לאור את הספרים, מקבל המערער 40 אחוז ממחיר המכירה בניכוי הוצאות. לטענת המערער, ממכירת ספרים ומייעוץ בארץ הוא מקבל סכומים קטנים, ופרנסתו היא, בעיקרה, מקבלת תרומות מחו"ל, שבגינן אין הוא חייב לשלם מס. לשיטת המערער, הוא מחלק בחו"ל כמות קטנה הרבה יותר של ספרים; והכספים שהוא מקבל בחו"ל הם אך ורק תרומות ואין הוא מוכר ספרים או נותן ייעוץ משפחתי או הילכתי. לטענתו, הוא לא מכר ספרים בחו"ל. התרומות שקיבל, מעולם לא עמדו באופן ישיר וללא כל פרופורציה לשוויו של הספר. התורמים ידעו, אף הם, שהכספים הניתנים כתרומה אינם בתמורה לספר שקיבלו, כל כוונת התורמים בתרומתם לקיים אותו ואת בני משפחתו הסמוכים על שולחנו; באופן זה - הוא יוכל ללמוד, להתפתח ולהרביץ תורה וכן ברבים; וכן לכתוב, להפיץ ספרים, לסייע לזולת ולקהילה. כל הכנסתו מהפעילות הקשורה במילוי מטרה זו היא זעומה ודחוקה, אף מכדי לאפשר קיום מינימאלי. לכן, מספר בעלי אמצעים, ברובם הגדול בארה"ב, הרוחשים הערכה אישית גדולה לו ולמפעלו, ואשר נושא הפצת תורה ויהדות נוגע ללבם, היו נכונים לדאוג להענקת תמיכות לו, כדי לשחררו מעול הדאגה לקיום משפחתו, וכדי לאפשר לו בכך התמסרות מלאה למשימותיו. כהבעת הכרה והוקרה לתומכיו, וכהוכחה על כי אכן תרומותיהם ותמיכתם בו נשאה פרי - הוא משגר להם, או נותן להם, עותק מכל ספר שהוא מחבר בצירוף הקדשה. פסק דין בית המשפט ציין, כי השאלות שהועמדו לפניו הן בעיקרן עובדתיות ולא משפטיות. המערער אינו טוען, כי הכנסותיו מייעוץ אינן הכנסות מעסק, וגם אינו מכחיש שהכנסותיו ממכירת ספרים הן הכנסות מעסק או ממשלח-יד. המחלוקת היא בשאלת היקף הכנסות אלו. המערער גם טוען שהוא אינו מוכר ספרים, אלא מוסר ספרים בחו"ל, כשהוא מגיע לצורך קבלת תרומות. המשיב חולק על עמדתו של המערער, מכיוון שלדעתו גם בחו"ל מוכר המערער ספרים. לכן, השאלה כאן היא מה מהות קבלת הכספים מיהודים בחו"ל. גם לעניין הייעוץ בחו"ל - קיימת מחלוקת. לפיכך, לשיטת המערער, אין הוא עוסק בחו"ל במתן ייעוץ; וגם אם הוא נותן ייעוץ - אין הוא מקבל תמורה בעבור הייעוץ. אשר הכנסה מייעוץ חינוכי. לטענתו של המערער - בתחום זה הוא מקבל מדי יום מספר רב של שיחות (100 שיחות ביום רגיל ו-150 שיחות בערב חג) בנושאי הלכה, חינוך יהודים ושלום בית. ואולם, על פי גרסתו, רק אלה שהשיחה הטלפונית לא פתרה את בעייתם, והם הגיעו לפגישה עימו - מהם הוא גבה 300 ש"ח בעבור פגישתם. עפ"י הדיווחים לרשות המסים בישראל, כטענת המשיב ועל פי חישוב של חלוקת ההכנסה ב- 300 ש"ח לפגישה, עולה, כי בשנים 2001-2000 הגיעו אליו לייעוץ במשך כל השנה כחמישה אנשים; ובשנת 1999 - כשבעה אנשים. הכנסה מייעוץ חינוכי - היא הכנסה הנכנסת לגדרו של סעיף 2(1) לפקודה (מכל עסק או ממשלח-יד); וככזו היא גם נכנסת לגדרו של סעיף 2(א) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973, המחיל חובת ניהול פנקסי חשבונות. אין מחלוקת שהמערער לא ניהל פנקסי חשבונות. הכנסה ממכירת הספרים - המערער לא הצהיר על הכנסותיו ממכירות ספרים; וזאת, אף על פי שאינו טוען, כי תמורת הספרים בארץ היא "תרומה", והוא אף הכיר במכירת הספרים, שהיא אחד המקורות להכנסותיו. גם הכנסה זו נכנסת לגדרו של סעיף 2(1) לפקודה, כלומר: הכנסה מעסק או ממשלח-יד. המערער לא ניהל פנקסי חשבונות בגין מכירת הספרים, אף כי חובה היה עליו לעשות כן. חלק מהספרים, המוצאים לאור בארץ, מחלק המערער לתורמים בחו"ל; ובאותה העת הוא מקבל את התרומה מאת מקבל הספר. הספר ניתן בראשית המפגש עם התורם כמתנה, ומשמסרב התורם לקבל את הספר, הוא נותן למערער כסף. לפי הסבר זה, הקשר בין התרומה והפצת הספרים בעבור תמורה הוא ברור. אם התרומה ניתנת תוך כדי מסירת ספר ע"י המערער, מתעוררת השאלה: במה שונה מסירת הספר וקבלת תמורתו מכל מכירה אחרת. בית המשפט קבע, כי קשה להסכים שהסגנון המיוחד שאימץ לו המערער הופך את סוג הפעילות הזה להתרמה. סגנון מסירת הספר שתואר דומה יותר לשיטה מתוחכמת למכור ספרים, המאפשרת למקבל הספר אף להעניק יותר ממחיר המכירה ומאלצת אותו לקנותו. למעשה, מדובר כאן במכירה, שבה מחיר הנמכר משתנה על פי נדבת ידו של מקבל הספר. גרסת המערער לא הניחה את הדעת, בין לגבי מקורות הכנסותיו ובין לגבי היקפן. נראה, כי המערער סבור שבאמצעות הצמדת מילת הקסם "תרומה" לכל תקבול וייחוסו לחו"ל יש בידו לגבור על כל המכשולים; וכן הוא סבור, כי די בהדגשת היקף צרכיו, כדי לשכנע שזכה בתרומות בהיקף הולם. גישה זו שגויה. לא היה בהופעתו הבלתי אמינה בבית המשפט, כדי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו, ולא היה בה כדי להצדיק קביעה ששיקול הדעת של המשיב בעת הוצאת הצו היה מוטעה. נטל השכנוע מונח על כתפי המערער כבר משום שלא ניהל פנקסי חשבונות. המשיב נשען על דברי המערער בישיבה שנערכה ביניהם, אשר לפיהם חילק כ-1,000 ספרים בשנה בחו"ל. בית המשפט קבע, כי אין זה סביר שהמערער חילק 1,000 ספרים בשנה; והסברו של המערער נשמע סביר, אשר לפיו אם אומנם הוא דיבר על 1,000 ספרים, כוונתו הייתה למספר הספרים שהוא חילק בחו"ל במהלך כל השנים, או למצער במהלך השנים הרלוונטיות. בית המשפט הוסיף לציין, כי מטרידה ומנותקת מהמציאות ההתעלמות המוחלטת של פקיד השומה מ"תופעת השנור", שהמערער הציגה כמקור עיקרי לפרנסתו. במגזר שממנו בא המערער אפשרות זו היא נפוצה. אכן, המערער לא הביא ראיות לכך, מעבר לראיות בדבר התנהלותו המתוארת כאן. ואולם, תמוה הוא שפקיד השומה עצמו לא בירר את היקפה של התופעה ולא הכיר בה כלל. הלכה פסוקה היא, כי בגדר חובתו של פקיד השומה לבסס שומה על פי מיטב השפיטה על כל הנתונים הרלוונטיים לענף שבו מדובר ולהימנע משרירות לב. בנסיבות אלו: אף כי מן הראוי היה לדחות את הערעור, הורה בית המשפט, על יסוד הסכמת המשיב, כי חלק מן הערעור יתקבל והוא העמיד את חיובו של המערער על 450,000 ש"ח. סכום זה, לדעת בית המשפט, נותן ביטוי הוגן לחלקן של ה"תרומות" בהכנסת המערער. בבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי כב' השופטת מרים מזרחי ניתן ב-4.6.2007 הכותבת - מהמחלקה המשפטית בחברת "חשבים ה.פ.ס. - מידע עסקי בע"מ".